הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה א
עדים שחטא וכו'. יבמות פ"ז ב' ב"מ ג' ב' כריתות י"א ב' ושם כל הסוגיא ובתוספתא פ"ב שם ועיין בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת בפ"ז פ' ה' יעו"ש (ומה דאיתא בתו"כ בשם ר"מ הוא בתוספתא בשם ר"ש ועי' תוס' שם בב"מ בד"ה מה אם וכו') ובתוס' יבמות פ"ח א' ד"ה ומה אם וכו'.
לא אכלתי וכו'. עיין תוס' ב"מ שם בד"ה מה אם וכו' ובכריתות י"ב א' בד"ה או דילמא וכו' וע"ע בתוס' ד"ה ומודים חכמים וכו' יעו"ש היטב ובתוס' ב"מ שם בד"ה מה לפיו וכו' יעו"ש היטב. ועיי"ש בכריתות י"ב ב' וז"ל אמר אביי מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות עכ"ל וכתבו התוס' וז"ל מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני בי"ד עכ"ל אבל אין כן דעת רבינו בהל' עדות ועיין טור ושו"ע חו"מ סימן ל"ו סעיף א' ולדבריהם צ"ל דמה דאיתא הכא בש"ס לא לענין לפסול עדותן רק לפוטרן על שבועתן ולומר דבאמת נשבעו שוב ראיתי בס' שערי משפט סימן צ"ב ס"ק א' מש"כ בזה ועיין בתשובות חתם סופר אהע"ז חלק ראשון סי' ק' יעו"ש ועי' בטורי אבן ר"ה כ"ד א' (וע"ע בבאור הגר"א לחו"מ סי' ל"ו ס"ק ה' יעו"ש).