הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ד
אם אשתו. הוא מה דאיתא התם בריש כריתות הבא על אשה ובתה ועיי"ש בש"ס ג' ב'.
אם אמו. באמת הוא תמוה כי זהו מהשניות כמבואר ביבמות כ"א א' וט"ס הוא וצ"ל אם אמה והוא נפיק מכלל אשה ובתה ובת בתה ועיי"ש ברש"י בכריתות (ובריש יבמות) וכ"ה הלשון בפי' המשניות לרבינו בריש כריתות יעו"ש היטב וכן הרגיש הלח"מ בזה יעו"ש.
אחותו. מיירי ע"כ באחותו מאנוסת אביו ועיין מש"כ בזה הלח"מ והמל"מ.
אחי אביו. עיין לח"מ שתמה למה לא חשיב אשת אחי אמו דחשיב שם במשנה יעו"ש והמל"מ תמה עליו דט"ס הוא במשנה יעו"ש ובאמת מבואר כן ברש"י שם בריש כריתות במשנה וכן נדפס שם הג"ה על הגליון בשם מהרש"ק וכ"כ הבאר שבע יעו"ש (ועיין בראב"ע סוף אחרי מות דברים זרים ותמוהים בפ' י"ח פי"ד וז"ל והנה מה יעשו הסומכים במצות על התורה לבדה כי לא אסר הכתוב אשת אחי האם ולא אם האב ולא אם האם ע"כ אנחנו צריכין לקבלה ויתכן שלא הזכיר אשת אחי האם כי נלמוד מאשת אחי האב והזכירה בפרשת קדושים גם הנזכרות שלא הזכירם הכתוב דבר על ההוה עכ"ל ומבואר מזה כי ס"ל אם אמו ואשת אחי אמו הם אסורים מה"ת וזה תמוה מאד כמש"כ כאן ולעיל ד"ה אין אמו יעו"ש וצ"ע בזה).
אביו וכו' אחי אביו וכו'. סנהדרין נ"ד א' ועיין לקמן פ"ד ה"א.
עם בהמה וכו'. אבל הנשכב עם הזכר וכן הנשכב עם הבהמה לא קחשיב משום דלקמן בפ"ד ה"א פסק רבינו דאינו חייב אלא אחת ועיי"ש בכריתות ג' א' יעו"ש היטב ועיין לח"מ.
עשרים וששה וכו'. עיין מל"מ שזו נוסחת המגדל עוז ויש גורסים כ"ג יעו"ש מש"כ בזה (ועיין בתו"כ ריש דבורא דחטאת ששם חשב כל העריות בפרט כמו שחשב רבינו יעו"ש היטב).
במעשה. עיין לעיל הלכה ב'.
במעשה. אבל בעל אוב הקשת זרועותיו הוה מעשה לר' יוחנן דס"ל דהשתחוואה הוה מעשה וכמש"כ רבינו לקמן פ"ז ה"א יעו"ש ועיי"ש בכריתות ג' ב' ובסנהדרין ס"ה א' אמנם בפ"ו מהל' ע"ז ה"א כתב רבינו דבעל אוב מיירי במקטר יעו"ש היטב והיינו כדעולא שם ושם ולכאורה תמוה כיון דלרבינו חייב בהשתחוואה א"כ אף בלא הקטרה חייב ויש לומר דהשתחוואה הוה טפי מהקשת זרועותיו וע"כ לא קאמר התם רק דאי נימא דהקשת זרועותיו הוה מעשה כ"ש דהשתחוואה הוה מעשה אבל להיפך לא אמרינן כיון דהשתחוואה הוי מעשה גם הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל לכאורה לא יתכן דהא משמע התם בש"ס דבידעוני לא הוי מעשה כלל ועיין בלח"מ מש"כ בזה והנה שם ברמב"ם בפ"ו מה' ע"ז ה"ב כתב שם דידעוני מיירי נמי במקטיר יעו"ש היטב אבל יש לעיין דא"כ כיון דיש הקטרה ג"כ בידעוני א"כ מה תירץ עולא התם בעל אוב דקתני במקטר לשד יעו"ש הדרא קושיא לדוכתא ליתני נמי ידעוני ובמקטר לשד (ודע דבסנהדרין שם ליתא תיבות בע"ל או"ב רק הכי איתא התם אלא אמר עולא במקטר לשד יעו"ש ועיין מש"כ לקמן בזה) והנה מרן כתב שם בהל' ע"ז דלפי דר"י משמע דס"ל דבידעוני ג"כ אית ביה מעשה ורק ר"ל ס"ל דידעוני לית ביה מעשה יעו"ש והוא תמוה מאד לענ"ד דאדרבה לר"י י"ל דגם בעל אוב לית ביה מעשה והמשנה אתי כר"ע דלא בעי מעשה יעו"ש היטב אמנם לדידן י"ל דגם בעל אוב לא הוי מעשה ועיי"ש בלח"מ מש"כ בזה.
ועוד יקשה על רבינו כיון דר"י ס"ל כיון דבלאו אחד נאמרו א"כ לא הוו חלוקין לחטאת אם כן אמאי לא פסק כוותיה והנה ראיתי לרבינו בפירוש המשניות בריש כריתות וז"ל דע שאין מונין בהלכה הזאת אלא כללי הענינים ומניחים הפרטים וזה שאמר הבא על אשה ובתה ר"ל לחבר האם עם הבנים ונכלל בו וכו' ומפני הטעם הזה הספיק לו מה שאמר בעל אוב ולא אמר ידעוני והוא ענין מה שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו אל האובות ואל הידעונים ורישיה דקרא נקט ר"ל האוב הנזכר בתחלת הפסוק והוא מורה על מה שאחריו עכ"ל והנה בזה מבואר דלא ס"ל כשיטת רש"י ותוס' רק דהכי מפרש שם הסוגיא דכריתות דהכי קא פשיט ליה ר' זירא לר' ירמיה דשתי מיתות ולאו אחד מחלקות לחטאות אליבא דר"ע דהא לר"י פשיטא דמחלק ולר"ל הטעם משום דאין בו מעשה אבל משום דאין חלוקין בלאו לית לן בה והא דקאמר התם לר"י דחלוקה דלאו הוא חלוקה ר"ל היינו לענין שיחשב במתניתין בתרתי אבל לא לענין דנימא דלענין שיתחייב תרתי זה אינו לשיטת רבינו והבן (ובהכי מיושב קצת מה שהעירו התוס' בסנהדרין ס"ה א' בד"ה הואיל וכו' דמה שהעירו שם משבת שם יעו"ש היטב לפי מש"כ רבינו לק"מ) נמצא לפ"ז ר"י מצי אוקמינהו באוב וידעוני דאית בהו מעשה והא דקאמר קסבר ר"י מאן תנא כריתות ר"ע היא וכו' לאו משום דאליבא דרבנן לא אתי שפיר רק ה"ק לר"ל דקאמר דלכן לא חשיב ידעוני משום דאין בו מעשה וע"ז אמר לו ר"י דמשו"ה לא הוי התנא שביק זה דכיון דלר"ע חייב בכה"ג אבל לר"י דמפרש דנקט חד וה"ה לאידך אתי שפיר גם לרבנן ולפ"ז אתי שפיר נמי דקא פריך א"ה אמאי תנא יצא מגדף שאין בו מעשה ניתני נמי יצא מגדף ובעל אוב וכו' ומשמע דהקושיא היא רק לר"ל ולא לר"י אלא ודאי לר"י לק"מ דמשכחת לה נמי אליבא דרבנן וכמש"כ אבל לר"ל דמוקי לה אליבא דר"ע דווקא יקשה א"כ הו"ל לרבנן לפלוג ע"ז כמו דנפלגו על מגדף ועולא דקאמר דמיירי במקטר לשד ס"ל כר"י ואתי למיפלג אר"ל ולפ"ז אתי שפיר פסק רבינו כמין חומר דמיירי תרווייהו במקטר לשד וכגירסא דסנהדרין דל"ג בעל אוב במילתא דעולא ועולא קאי אאוב ואידעוני וכדמפרש לה רבינו בפ"ו מהל' ע"ז דמיירי תרווייהו במקטר לשד ולפ"ז הא דקאמר כאן והידעוני במעשה הך תיבת במעש"ה קאי נמי אאוב.
(ועיין היטב הלשון בכריתות והלשון שבסנהדרין ותראה כמה שינויים זה מזה ודע דשם איתא בכריתות וז"ל אמר אביי האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור ואי קאתי בתריה שרי עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה ואי אתי וכו' מה שהקשו ע"ז והנה בסנהדרין ליתא שם וכן משמע ברש"י ורא"ש שם ובב"י יו"ד סימן קע"ט יעו"ש היטב. ודע עוד מאי דאיתא שם בכריתות ג' ב' וז"ל אלא אמר רבא מקטר לשד ע"מ לחברו יעו"ש אבל בסנהדרין איתא שם וז"ל אלא אמר רבא במקטר לחבר יעו"ש ועיין ש"ך יו"ד סימן קע"ט ס"ק כ"א שם תראה ההפרש שביניהם ומבואר מש"ך שהגירסא שבסנהדרין היא העיקרית גם מאי דאיתא שם בכריתות וז"ל ואלא חובר חבר דבלאו הדין הוא אלא כדתניא וכו' יעו"ש בסנהדרין איתא שם בלשון אחר יעו"ש היטב והלשון דסנהדרין מתוקן יותר יעו"ש היטב) ועיין ברע"ב במשניות נראה שכוונתו ג"כ למש"כ רבינו אבל התוס' יו"ט בד"ה בעל אוב וכו' הסב פי' הרע"ב לדרך רש"י ז"ל יעו"ש ואין נ"ל כן רק כמש"כ והסוגיא דכריתות ז' א' אזלא אליבא דר"ל כמו שמבואר מרש"י שהקשה אליבא דר"י מאי אף יעו"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה דלית ביה וכו' ובאמת לפי סוגיא ההיא יש ליישב שיטת רבינו דלכן פסק כר"ל משום דהך סוגיא דדף ז' א' אזלא אליבא דר"ל ולר"ל אה"נ בפשיטות ניחא דכל דעביד במעשה חייב אף על ידעוני וכמש"כ המל"מ לעיל בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש היטב שהאריך בזה והנראה לענ"ד דכמש"כ הוא העיקר בהבנת דברי רבינו לפי מש"כ הוא בעצמו בפי' המשניות וע"ע בספר נר תמיד מש"כ בזה אמנם מה שנראה לענ"ד כתבתי וע"ע במל"מ לקמן פ"ד מהל' שגגות ה"א.
חוץ לעזרה וכו'. עיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין מל"מ לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד בד"ה ודע וכו' ויש ליישב קצת דברי הלח"מ דבכה"ג מיקרי זה חשיב במקומו עיין תוס' זבחים ק"ז א' ד"ה הני וכו' דהא בע"ז לא מפרשא דחייב תרתי ועיין בבאר שבע בכריתות בד"ה שבת וע"ז וכו' ולא ידעתי מש"כ דהעלאה בחוץ לא מתנייא בשום דוכתא יעו"ש וצ"ע דהא בזבחים ק"ו א' איתא בהדיא יעו"ש.
עז בת וכו'. יבמות ט' א' הוריות ח' א' ט' א' סנהדרין ס"ב א' כריתות כ"ו א' ספרי שלח פיסקא קי"ב.
שעירת עזים וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ועי' מש"כ שם וביבמות ט' א' איתא כשבה יחיד בשאר מצות הוא דמייתי וכו' ולמה לא נקט שעירה ובהוריות ח' א' איתא נייתי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו יעו"ש יקשה נמי אמאי לא נקט כשבה לכן נ"ל כי ט"ס הוא כאן וכאן וצריך ליתן את של זה בזה וכצ"ל נייתי כשבה או שעירה וכו' כאן וכאן והבן.
שעירת עזים. הוא ט"ס וצ"ל שעיר עזים דבעינן דוקא זכר כמפורש בכל המקומות הנ"ל ועיין זבחים ע"ה ב' ובמנחות ג' א' ועיין רש"י בהוריות ז' א' ד"ה מה נשיא וכו' ובגליון הש"ס שם ובסנהדרין שם ובכריתות כ"ו א' ותמורה י"ד א' כ' א' וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ז פרשה ו' (ובקרבן אהרן שם פ"ב אות ז') ועיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ולקמן פט"ו.
פר בן וכו'. שם ביבמות ובהוריות פ"ב ופ"ג שם ועוד במגילה ט' ב' ובסנהדרין שם. ולקמן בפט"ו יבואר אי"ה.