הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק י · הלכה ב
שורפין עצמות וכו'. שם פ"ג א' ובירושלמי שם ה"י. ועיין מל"מ מש"כ בזה. אבל מש"כ לתמוה על תוס' חולין קכ"ה א' יעו"ש לא ידעתי מאי קשיא ליה הא פריך שפיר התם נתברינהו ונחלצינהו למוח דידהו ונשרפיה ונשדינהו לדידהו יעו"ש למאי דקאמר דשימוש נותר לאו מילתא היא וכיון שאין בהם מוח לא בעי שרפה ומש"כ עוד וכן מסוף הסוגיא דקאמר וכו' יעו"ש לא ידעתי מאי קשה ליה דפריך שפיר אלא פשיטא דאית בהו מוח ולכן אף שיוציא ממנו המוח בעי שרפה משום דשימשו נותר וצ"ע על תמיהתו. עיין מל"מ הלכה א' שהביא קושיית התוס' דזבחים צ"ז ב' בד"ה ואחד וכו' (וכן הקשו בפסחים פ"ה א' בד"ה כשהוא וכו' יעו"ש ועיין במל"מ שהביא תירוץ בשם פסקי תוס'. והמבואר מזה כי התוס' לא ס"ל תירוץ זה ועיין ב"מ ל"ב א' בנמוק"י שם יעו"ש היטב ועיין תוס' פסחים נ"ט א' בד"ה אתי וכו' ויבמות כ' א' ד"ה יבא וכו' וזבחים ל"ג ב' ד"ה לענין וכו' ועיין טורי אבן חגיגה ב' א' ד"ה לישא וכו' מש"כ בזה ועיין תוס' פסחים פ"ח א' ד"ה לישא וכו' וב"ב י"ג א' וגיטין מ"א א'.