הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ט · הלכה ה
אינן אוכלין וכו'. שם פ"ו ב' יעו"ש היטב.
שאין הפסח וכו'. באמת לכאורה הוא תמוה דהא רבינו ס"ל כר"י וכמש"כ בהלכה א' וא"כ אוכלין אותו בשתי חבורות ועיין מרן בהלכה א' שהביא בשם הר"א בנו של רבינו דט"ס הוא וכצ"ל שאין נעקרים מחבורה לחבורה. ומרן בעצמו כתב דהא דשרי לאכול בשתי חבורות היינו דוקא לחלוק בתחלת אכילתם את הפסח לשתי חבורות ולאכול הא כשהתחילו לאכול בחבורה אחת ושוב נחלקה לשנים אסור דזה מיקרי בשתי מקומות יעו"ש היטב ואני תמה על שניהם כיון דבש"ס איתא בהדיא וז"ל היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלין לדברי האומר אין פסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלין עכ"ל א"כ מבואר הוא דלר' יהודה אוכלין שפיר וא"כ דין דרבינו הוא היפך דברי הש"ס המפורשין ומה שהביא מרן ראיה מהא דפסחים קי"ט ב' יעו"ש אינו ראיה דהתם מיקרי שפיר שני מקומות משא"כ הכא ופשוט הוא.
וראיתי בירושלמי פ"ז הי"ג וז"ל שמש שאכל כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו תמן אמר דר' שמעון היא היא (צ"ע דהא בפסחים פ"ו א' איתא דאתיא כר' יהודה דלר"ש מותר לאכול במקום אחר ואולי הוא ט"ס בירושלמי וצ"ל דר"י היא (שוב ראיתי בפני משה שנדחק שם בזה מאד יעו"ש) ולא שמיעין דא"ר הילא א"ר אסי ר"א בשם ר' הושיעה הכל מודין בתחלה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה ר"ש אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקם ואוכלין במקום אחר עכ"ל (ועיין במכילתא בא פט"ו ובתוספתא ספ"ו) והנה לפי הירושלמי ניחא דהכל מודין דבסוף אינן חולקין. אך הוא היפך ש"ס דידן לכאורה. לכן נראה לענ"ד שרבינו מפרש דמאי דאיתא התם בש"ס וז"ל א"ל רב אשי לרב כהנא ותיבעי לך איבעיא סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשני מקומות וכשתי חבורות דמי או לא תיקו עכ"ל דלא כרש"י ז"ל רק דה"ק בין סילוק מחיצה ובין עשיית מחיצה יש להסתפק להם אי מיקרי ב' מקומות ושתי חבורות אי לא ואף עשיית מחיצה יש להסתפק אולי נקרא זה שני מקומות ועלתה בתיקו לכן פסק רבינו לחומרא והעיקר כגירסת הר"א שכצ"ל עד שתסתלק שאין נעקרין מחבורה לחבורה (שוב ראיתי כן בצל"ח שפי' כדברי יעו"ש היטב ונהניתי) וע"ע בס' ברכת אברהם סימן ח'.