אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

ששגג או וכו'. כ"ה שם צ"ג ב' דלרבי חייב ולר' נתן ולר' חנניא בן עקביא פטור ורבינו פוסק כרבי דשני הוא רגל בפ"ע וחייב כרת על השני כדאיתא בהלכה א' והראב"ד השיגו ודעתו בזה לפטור משום דלר"נ ולרחב"ע הוא פטור ואין הלכה כרבי מחביריו ועיין מש"כ מרן בשם הר"א בנו של רבינו יעו"ש היטב ונכון הוא וכדומה לזה כתבתי לעיל פ"ח מהל' תמידין ומוספין הט"ו ד"ה מעכבין ועיין בספר ברכת אברהם (לבנו של רבינו סי' ד'). ומרן כתב בעצמו לפי שרבי סובר דמגדף היינו מברך את השם ואיתא בכריתות ז' ב' דהכי ס"ל לרבנן דפליגי אר' עקיבא ועיי"ש שכתב שלפי' רש"י מבואר להיפך יעו"ש היטב ובאמת לכאורה גם ללשון שלפנינו דהכי איתא שם והכי קאמר ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא אמרו ליה ליתן כרת למקלל דכתיב וכו' ולכאורה הא גם לגירסא זו מבואר דלר"ע הוא מגדף מברך את השם ולא לרבנן ומלשון אמרי ליה ליתן כרת למקלל וכו' מבואר דהם ס"ל דכרת אתי לפסח ראשון, אבל באמת לכאורה אין שום הבנה לזו הגי' דמאי מסקו ליתן כרת למקלל משמע דס"ל לרבנן דמגדף היינו מברך את השם וקמ"ל אצל מגדף דמקלל חייב כרת וא"כ אמאי איצטריך תו למילף גז"ש חטאו ישא מפסח ראשון.
והנה בתחלה עלה על דעתי דלא כמרן וחיליה דרבינו משום דשם בכריתות מייתי עוד ברייתא דראב"ע ס"ל דמגדף מיירי בעובד עכו"ם וחכמים ס"ל דמיירי במברך את השם והיינו כרבי דס"ל כחכמים ופסק רבינו כאן כן ומטעם זה פסק רבינו בפ"ב מהל' ע"ז כדעה זו דמגדף היינו מברך השם והיינו כרבי (ואף דבתו"כ אמור פי"ט איתא שם דלא כרבי מ"מ לא פסק רבינו כן) וע"ע בסנהדרין ס"ד ב' ברש"י ותוס' שם דלר"ע מגדף היינו מברך את השם וזה דלא כמרן (וע"ע בתוס' שבת ס"ט א' ד"ה מה וכו' וע"ע סנהדרין ס"ה א' ובכריתות ג' ב') שוב נ"ל כי מרן הכי מפרש דר"ע ס"ל דמדכתיב כרת במגדף במקום קרבן אלמא חייבין עליו ולרבנן פטורין עליו והנה הכרח ר"ע דאי כרת דמגדף לגופיה אתי א"כ ל"ל הא כיון דמגדף הוא מקלל ובמקלל כתיב חטאו ישא וילפינן מפסח דיש בו כרת ולמאי כתיב כרת במגדף אלא ודאי לאשמעינן דחייבין עליו קרבן. וזהו כוונת הש"ס ה"ק ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתי והבן ובזה תבין דברי התוס' שם ח' ב' ד"ה אתאן וכו' (ובדפוס זיטאמיר הוא ח' א') יעו"ש היטב ודוק ואמרי רבנן אדרבה איפכא מסתברא דבאמת מגדף היינו מברך את השם והא דכתיב כרת גבי מגדף כדי ללמוד מזה דחטאו ישא דכתיב גבי מברך את השם היינו כרת ומינה ילפינן לפסח שני דיש בו כרת וכדעת רבי וזהו כוונת הש"ס וז"ל אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל (ונשא חטאו) וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן (ר"ל במקלל) כרת אף כאן (ר"ל בפסח שני) כרת עכ"ל דוק והבן וזהו כוונת מרן וע"ע בלח"מ לקמן פ"א מהל' שגגות ה"ב והנה לפי מה שכתב לכו"ע מגדף היינו מברך השם כרבי ועתה אתי שפיר פסקי רבינו כמין חומר לדעת מרן וע"ע בירושלמי ה"ג ובש"ק שם שכתב דמ"ד דבראשון אינו חייב בשני חייב כרת אתיא כרבי וא"כ אית ליה לרבי תנא דמסייע ליה יעו"ש וע"ע היטב בילקוט שמעוני פרשת שלח והכי איתא שם וקאמר להו ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף אמרו ליה מברך את השם אלא כרת דכתיב במגדף ל"ל אמרו ליה ליתן כרת במקלל דכתיב במקלל חטאו ישא וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת עכ"ל ומשמע כדעת מרן ומשמע שם דלר"ע מגדף היינו עובד ע"ז ודוק וע"ע בתוס' חגיגה ט' ב' ד"ה שני וכו' מוכח ג"כ דהלכה כרבי ועיין בתוס' פסחים צ"א ב' ד"ה איש וכו' וברש"א שם וע"ע לקמן מש"כ בהלכה ח' ובהלכה ט' יעו"ש היטב.

הזיד ולא וכו'. בזה מודה הראב"ד דכאן לכו"ע חייב רק לר' חנניא בן עקביא פטור ולית הלכתא כוותיה לגביה דרבי ור"נ ופשוט. אבל אם הקריב בשני פטור ודלא כר"נ עיין רש"י שם צ"ג א' ד"ה תשלומין דראשון וכו' יעו"ש היטב ודעת הצל"ח דרש"י פליג ארבינו יעו"ש אבל ראיתי בספר אור חדש שכתב כמש"כ דרק לר' נתן חייב אף דעשה השני ולא אליבא דרבי יעו"ש היטב ועיין בזבחים ק"ו ב' דמבואר שם דיש תקנה לפסח יעו"ש ודוחק לומר דאתיא רק כרחב"ע יעו"ש היטב.

מי שהיה וכו'. שם צ"ב ב' ומפרש לה רבינו כפשוטה דטמא ודרך רחוקה אם שגג בראשון והזיד בשני פטור מכרת משא"כ בשגג ונאנס בראשון והזיד בשני חייב וכרבי ועיין בלח"מ שהקשה הא שם אמרינן דהא דחייב בכרת מיירי במזיד ובאונן ולא בשגג ונאנס יעו"ש שתירץ דהתם קאי אליבא דר' נתן ור' חנניא בן עקביא אמנם לרבי אין הדין כן יעו"ש היטב ועיין בצל"ח שכ"כ בשם ברה"ז ג"כ הכי ועיי"ש בצל"ח מש"כ ע"ז והנה כתב ע"ז שני דרכים דרך ראשונה דעל כרחך ר"נ דס"ל דזרק הורצה ס"ל על כרחך כר"ע דס"ל דדרך רחוקה היא מן המודיעים ולחוץ דאל"כ מאי הוכיח דאי בעי עביד ואי נימא כר' אליעזר דרחוק מאסקופת העזרה ולחוץ ודאי דאי בעי עביד אלא ודאי אליבא דר"ע ומטעם דבעי לאוקמה מתניתין ככו"ע יעו"ש א"כ על כרחך אתיא נמי כר"נ וכרחב"ע יעו"ש היטב ועיי"ש עוד דרך אחר קרוב לאופן זה יעו"ש היטב ולכאורה נסתר זה מהירושלמי דאיתא שם לפשוט דגם מזיד בראשון עושה בשני ומדייק מדנקט שאלו חייבים בה כרת יעו"ש היטב והתם ליכא הכרח זה וזה יעו"ש היטב וע"ע בספר אור חדש מה שהאריך טובא בזה.
אמנם לענ"ד ע"ד הפשוט נ"ל ליישב קצת דברי רבינו דבאמת במשנתנו לכאורה מוכרח לפרש כרבינו דלפירוש רש"י קשה מאוד להלום לשון המשנה למה נאמר טמא ודרך רחוקה אלא שאלו פטורין מהכרת וכו' ואם נימא דקאי נמי אשגג ונאנס א"כ הו"ל לכתוב בתורה שגג ונאנס דפטורין מהכרת (וגם בקרא מבואר דכל שלא היה טמא ובדרך רחוקה לא היה חייב כרת) אלא ודאי כפי' רבינו וה"פ דסוגיא דלכאורה משמע קצת דכל שנאנס ושגג בראשון ולא עשה חייב כרת ומשמע לכאורה דאפי' שגג ג"כ בשני חייב וזה ודאי ליתא דהא שגג בזה ובזה פטור לכו"ע וע"כ מוכרח אתה לפרש לכל הפחות דמיירי בהזיד בב' וכרבי (וזהו כוונת הש"ס אלא לאו אמזיד ואאונן ור"ל על כרחך מוכרח אתה להודות דחסר בבא אחת במשנתנו וצ"ל הזיד לכל הפחות וא"כ כיון שאתה מוכרח להוסיף במשנתנו דמיירי בהזיד א"כ יכול אתה להוסיף דמיירי בהזיד בראשון ושגג בשני דבזה חייב כרת וא"כ שוב ליכא סייעתא לרב נחמן כלל וא"כ כיון דמסקינן דהמשנה מיירי בהזיד בראשון ושגג בשני דחייב כרת א"כ ה"ה להיפך דאם שגג בראשון והזיד בשני לרבי דשוים המה פסח שני לפסח ראשון ג"כ חייב כרת ואכתי צ"ע בזה. וע"ע לקמן הלכה ט' יעו"ש היטב. וע"ע בחי' אבן העוזר מש"כ בזה.
ועוד י"ל דאפ"ל דלכאורה קשה דהא דיקא נמי אמאי לא אמרו רב ששת ולמה אמרו רב אשי לכן אפ"ל דבאמת רב ששת ס"ל דבשגג ונאנס והזיד בשני חייב כרת ולכן לא הוכיח מהא דאלו חייבים בהכרת דשפיר ניחא לדידיה משא"כ רב אשי הוכיח זה לשיטת ר' נחמן דס"ל אם זרק הורצה ודומה לכאורה להא דהלכה ד' ומ"מ פטור מכרת וכ"ש בשגג ונאנס דלא היה בידו לעשות ודאי דפטור אלא ודאי דמיירי במזיד ולא בשוגג ונמצא רב אשי הוכיח זה לרב נחמן אבל אליבא דרב ששת מילתא כפשוטו ולכן רבינו דפסק בהלכה ג' כרב ששת לכן תפס לשון המשנה כפשוטה.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה