הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ו
מולים וערלים וכו'. כ"ה דעת רב חסדא שם ס"א ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה שחטו וכו' ובד"ה רבה אמר וכו' דבזה דאם שחט למולים וזרק לערלים כו"ע מודו דכשר ולא פליגי רק אם שחטו ע"מ להתכפר בו ערלים יעו"ש והובא בלח"מ והנה המבואר מדעתם דאם זרק לערלים או שלא לשם אוכלים כשר ובשחט ע"מ להתכפר בו ערלים גרע טפי והנה בזבחים י' א' ד"ה מקום וכו' כתב להיפך דאם זרק ממש גרע טפי יעו"ש וצ"ל דהתוס' התם אזלי אליבא דרבה יעו"ש היטב דאילו לר"ח אה"נ דפסול והנה מהסוגיא דהתם י"ל דרבינו מפיק לה דהלכה כר"ח דהא גם כן כאן איכא ק"ו מה אם שחט בשינוי בעלים כשר ואם שחט ע"מ לזרוק בשינוי בעלים פסול כ"ש כאן אם שחטו לערלים דפסול כ"ש אם שחטו ע"מ לכפר בו ערלים כ"ש דפסול וי"ל דגם רבה הדר ביה למסקנא כדאיתא התם וס"ל לרבינו דשלא לאוכליו לא דמי כלל לערלים ודלא כמו שכתב התוס' להשוות שלא לאוכליו לערלים. אבל באמת זה אינו דהתוס' לשיטתם דבזריקה כו"ע מודו דלא פסלה ולכן כתב התוספות דליכא למילף ק"ו דלא דמי לשינוי בעלים דהתם אם זרק כו"ע מודו דאם זרק שלא לשם בעליו דאינו עולה לבעלים לשם חובה לכן סבירי להו ג"כ דאם שחט על מנת לזרוק לשם אחר דפסול משא"כ הכא דאם זרק לשם ערלים דכו"ע מודו דכשר לכן ס"ל לרבה דאם שחט ע"מ להתכפר בו ערלים נמי כשר אע"ג דאם שחט לערלים פסול והבן. ועיין תוס' בפסחים ס"א ב' בד"ה רבה וכו'.
ועיין בלח"מ מה שיישב השגת הראב"ד יעו"ש היטב (והא דפוסל רבינו בשוחט על מנת שיתכפרו בו ערלים גם הראב"ד מודה וכדאוקימתא דרב אשי יעו"ש ברש"י) ועיין שם בתוספות ד"ה ר"ח וכו' וצריך עיון לכאורה על קושייתם כיון דמפיק ליה מזאת דזריקה פוסלת במקצת ערלים.
לזרוק דמו וכו'. פסחים ע"ב ב' ושם איתא דהפסח כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו ורבינו כתב דאין אדם יוצא בו ידי חובתו ולפי שלא ראיתי לאחד מנו"כ שהרגיש בזה נראה לי כי ט"ס הוא וצ"ל ואדם יוצא בו יד"ח ורבינו גרס שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כמש"כ הלח"מ והוא לא ס"ל כשיטת התוס' רק ס"ל לחלק בין מחשבת אוכלין דזה לכו"ע ליתא בזריקה משא"כ במחשבת ערלים ומ"מ ס"ל נמי דאם זרק במחשבת אוכלין נמי כשר וכמש"כ מרן ועיין ירושלמי פ"ה ה"ב דאיתא שם שתי לשונות בדר' יוחנן לחד לישנא דאם שחט לאוכליו ע"מ שיתכפרו בו שלא לאוכליו לחד לישנא כשר ולחד לישנא פסול יעו"ש היטב וצ"ל דלית הלכתא הכי ועיין עוד שם בהלכה ג' בדברי רבי לעזר ובש"ק שם דבור המתחיל מתניתא וכו' דס"ל דאם שחטו לאוכליו ונתכפרו בו אוכליו ושאינו אוכליו פסול יעו"ש היטב ולדברי התוס' ניחא דסבירא ליה כר"ח אבל לרבינו קשה דסבירא ליה דלכולי עלמא אין מחשבת אוכלין בזריקה וגם לדברי התוספות יש לעיין דהא כתב דאם זרק שלא לשם אוכלין לכולי עלמא כשר והתם מיירי בנתכפר אם לא כי טעות סופר הוא וצריכין לומר בשחטו על מנת להתכפר והבן. ויש לעיין בזה (כ"ז כתבתי לדעת בעל הקרבן העדה אבל לדעת הפני משה לכו"ע ובה"ב שם כשר יעו"ש היטב ואין להאריך בזה) גם לדברי השיירי קרבן מוכח דשחטו לאוכליו על מנת שיתכפרו בו אוכליו ואין אוכליו פסול יעו"ש).
מחשבת אוכלין וכו'. פסחים ע"ח ב' זבחים ד' א' ק"ז א'.
ואבד לו וכו'. פסחים צ"ח ע"ב.
שהיה בלבם וכו'. עיין מרן ובתוס' יו"ט ויש לומר דעל כוונה זו איתא בתוספתא פרק ט' וז"ל וכ"ה אומר גם אויל מחריש חכם יחשב ואוטם שפתיו נבון עד כאן לשונו היינו כל שאוטם שפתיו ואע"פ שנראה כוונתם מרמיזות לית לן בה.