הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ב
כשר. פסחים צ"א א' קדושין מ"ב א' ובירושלמי פסחים ה"ז ועיין מכילתא בא פרשה ג'. ומש"כ רבינו דהיחיד יהא יכול לאכלו כולו. עיין רש"י שם דכ' דלא בעינן רק שיכול לאכול כזית יעו"ש אבל בש"ס שם משמע כרבינו ועיין לקמן בהלכה ג'.
שלא ישחט וכו'. עיין מרן שכתב דמקורו מהא דאיתא שם צ"ה א' יעו"ש (שוב ראיתי שכ"כ בספר ברכת אברהם לבנו של רבינו בסימן ה') ובזה מיושב מאי דהקשו התוס' שם בד"ה מיבעיא וכו' יעו"ש היטב והבן.
צא ושחוט וכו'. פסחים פ"ח ע"ב.
השולח מה אמר וכו'. כ"ה עיקר וכמו שכתב הלח"מ.
חייבין לעשות וכו'. וכלישנא קמא שם משום דשם בירושלמי הלכה ב' איתא כן עיין שם בקרבן עדה ובשיירי קרבן מה שכתב בזה וכן משמע בתוספתא דאיתא התם וזה לשונו שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השרפה וצריכין לעשות פסח שני רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהן עד כאן לשונו אלמא דאם שכח קודם הזריקה חייב בפסח שני דאם שכח קודם השחיטה גם לר"נ צריכין לעשות פסח שני וכמו שכתב הש"ק שם והבן היטב (ודברי הפני משה שם לכאורה שלא בדקדוק).
שלא יהיה לרבך וכו'. עיין שם בתוס' ד"ה על מנת וכו' ובמרן מש"כ בזה ודבריו דחוקים ומצאתי בספר קהלת יעקב שכתב בזה והאריך קצת בזה כיון דמוסיף על מנת שאין לרבך רשות וכו' הא דישחוט אותם מהני שפיר יעוין שם ואני מצאתי כדבריו בספר גור אריה בריש בראשית יעוין שם היטב.