הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה יח
וזריקת דמו וכו'. שם בפסחים ס"ה ב' ועיי"ש בתוס' דזריקת דמו אגב שחיטה נקטיה יעו"ש ויש ליישב דגם בזה איכא משום שבות עיין לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ט יעו"ש ועיין ירושלמי שבת פ"ב ה"ה בסופו וע"ע לקמן פ"ב מהל' שגגות הי"ד.
הרכבתו והבאתו וכו'. כתב רבינו בפי' המשניות וז"ל ומה שאסר חתיכת יבלתו הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירה אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפ"ד מזו המסכתא והבאתו מחוץ לתחום ג"כ אסור מדאורייתא אצל ר' עקיבא לפי שהוא סובר איסור תחומין מדאורייתא ור' אליעזר סבר איסור תחומין מדרבנן והחי נושא את עצמו ואפי' בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות לבד עכ"ל. והנה מבואר שדעתו דדבר שהוא משום שבות גם לרבנן דחי שבת ולא פליגי עם ר"א רק שהם סברי דדברים אלו מה"ת אסור לכן אינם דוחים ור"א ס"ל דזה משום שבות ולכן דחי והנה בש"ס משמע דגם בשבות אסרי רבנן דהא מביאין ראיה מהזאה דהיא שבות ועיי"ש ס"ו ב' תוס' ד"ה הנח וכו' ועיין עירובין ק"ג א' דשם מתקיף לה רב יוסף דמדקתני גבי שבות אלמא משום שבות אסור יעו"ש אבל בירושלמי דפסחים פ"ו ה"ו מבואר כדברי רבינו במשניות דשבות לכו"ע דוחה שבת ולא פליגי רק בדבר שהיא מלאכה גמורה יעו"ש היטב והא דאמר ר"א אלו שהן משום שבות וכו' היינו לדבריו קאמר וכמש"כ רבינו ומיושב בזה קושיית השיירי קרבן שם בד"ה הא חוץ וכו' יעו"ש היטב ועוד יבואר לפנינו אי"ה.
וחתיכת יבלתו וכו'. הצל"ח שם בפסחים נסתפק אם נולדה היבלת בשבת אם מותר לחותכה יעו"ש היטב ותמיהני אמאי לא מייתי דברי רש"י בעירובין ק"ג ב' ד"ה אילימא רבנן וכו' דשרי יעו"ש היטב ובירושלמי כאן ה"ג מבואר לאיסור יעו"ש (וע"ע בפי"ט דשבת ה"א) היטב וצ"ע בזה וי"ל דרש"י לא התיר רק בדבר שהוא משום שבות ולא במלאכה מן התורה וצ"ע.
יבלתו בידו וכו'. כאן מיירי אפי' בלחה דאילו יבשה אפי' בכלי שרי וכמו דמסיק והנה בפסחים ס"ח ב' איתא בזה פלוגתא ופסק כמ"ד אידי ואידי בלחה ולא קשיא כאן ביד וכאן בכלי וכסתם מתניתין דעירובין ק"ג א' דבכלי כאן וכאן אסור ור' אליעזר שרי אף בכלי וס"ל דמכשירי מצוה דחי שבת אף באפשר למיעבד מאתמול וכשיטתו ברפי"ט דשבת והא דקאמר אינו אלא משום שבות לא קאי אחתיכת יבלתו כי אם אהרכבתו וחוץ לתחום ולכן לא מייתי רבינו בפירוש המשניות הא דחתיכת יבלתו דנימא עלה ר"א משום שבות וס"ל לרבינו כמש"כ בפי' המשנה דלא אסרי רבנן רק בדבר שהוא מה"ת ולהכי לא פריך כאן בסוגיין כל מה שהקשה שם בעירובין דהא מה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות וכו' דמפרש כמו שהוא מפרש בפי' המשנה וכסוגיית הירושלמי לכן פסק כן רבינו וס"ל דהסוגיות חלוקות אהדדי ובהרכבתו ס"ל לרבינו דלא כר' נתן עיין בהל' שבת פי"ח ובהבאתו מחוץ לתחום אסור משום דלא התירו שבות רק במקדש ולא במדינה וכדאיתא בעירובין שם, ובזה יבואר הכל על מכונו בעזה"י.
גם י"ל דר' אליעזר לא פליג על הא דחתיכת יבלתו וס"ל דכל דאפשר לשנויי משנינן וס"ל דבכלי אסור וביד שרי וכדעת רבא בערובין התם וי"ל עוד דמפרש דרבא לאו אוקימתא אחרינא קאמר וכרש"י רק לרבא י"ל דמפרש דל"ת דפליגי ר"א ורבנן בחתיכת יבלתו כדאמר לעיל דבעי לאשמעינן פלוגתא דר"א ור"י רק ה"ק לעולם הא ביד והא בכלי ואי קשה הא נקט כאן דבכלי כאן וכאן אסור לק"מ דהא קמ"ל דאפי' לר"א אסור כיון דאפשר לשנות משנה והבן (ובהכי אפשר ליישב ולדחוק קצת לשון הירושלמי דאיתא התם וז"ל חתיכת יבלתו בכלי שבות א"ר אבהו לא תני ר' יוסי בר חנינא אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דהוא סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות לא כן א"ר אבהו בשם ר"י בר חנינא מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן והדין זבח כאחר הוא א"ר יוסי שנייא היא הכא דכתיב זבח (צ"ל זבחי עיין קרבן העדה) ועיין קרבן העדה ודחוק ונ"ל דה"פ חתיכת יבלתו בכלי שבות ופריך אדר"י בר חנינא דמוקי לה בכלי וא"כ למה פליג עלה ר"א ומשני דבאמת לא עלה פליג ר"א רק אהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום אבל זה לא קאמר דאין בו רק משום שבות. ופריך עוד דמשמע דמשו"ה קאמר דר"א לא מיירי בחתיכת יבלתו משום דמיירי בכלי אבל אם היה מיירי ביד אתי שפיר הא דאר"א אלו שהם משום שבות והא ר"א בפ"י דשבת ס"ל דגם ביד הוי בו משום אב מלאכה וא"כ איך קאמר שהוא משום שבות והא ר"א דקאמר שהוא משום שבות היינו לשיטתו הוא משום שבות כדאיתא בפי' המשניות לרבינו הובא לעיל ס"ק נ"ב ומשני לא כן אמר וכו' א"כ שפיר הוי משום שבות ור' יוסה קאמר שאני הכא דכתיב זבח א"כ לא שייך הכא לומר דמאוסין ור"ל והוי תיקון גמור אף לאחר הלכך לא מיקרי שבות והא דשרי ביד משום דהוי מכשירי מצוה ומ"מ בסכין אסור דכל דאפשר לשנויי משנינן ועם כל זה הוא דחוק קצת.
והנה כל מה שכתב הוא נכון ליישב דברי רבינו כאן, אבל לעולם בלחה ובכלי איקרי זה מלאכה גמורה אבל רבינו כתב בפרק ט' מהל' שבת ה"ח דאין בו משום מלאכה רק משום שבות יעו"ש ובהה"מ שהקשה מהסוגייא דעירובין הנ"ל וראיתי בספר מחנה לוי באופן הראשון שתירץ לחלק בין יבלת דאדם דאף בכלי אינו אלא משום שבות משא"כ ביבלת דבהמה הוי מלאכה יעו"ש היטב. ובאמת כ"ה בפירוש המשניות לרבינו בעירובין שם דמיירי התם באדם (וכן משמע בירושלמי בפסחים שם ובעירובין פ"י הי"ב דמפרש מפני קלקול הפייסות יעוין שם היטב ודלא כהק"ע שם. ובעזר ה' מצאתי כן בפי' הפני משה בירושלמי החדש ונהניתי) אבל יש לעיין לכאורה א"כ הו"ל לש"ס לשנויי בפשיטות דהמשנה דעירובין מיירי באדם אבל המשנה דפסחים ע"כ מיירי בבהמה. אבל באמת לק"מ דעד כאן לא מפליג בין אדם לבהמה רק בכלי אבל ביד שוה אדם לבהמה וא"כ שפיר לא מפליג הש"ס לתרץ רומיא דמשניות אהדדי והבן. וע"ע בירושלמי דתלי מחלוקת דאוקימתות אי מיירי בלחה אי ביבשה בהא דהמקלקל בחבורה אי בעינן צריך לדם עיין בעירובין שם ובפסחים כאן (וטעות סופר הוא בירושלמי דפסחים וכצ"ל אתיא דר"ש בר יקים כבר קפרא ודר"י ב"ח כר' יוחנן יעו"ש וכמו דאיתא בעירובין יעו"ש היטב) ורבינו ס"ל להלכה כר"י יעו"ש היטב בהלכות שבת פ"ח ה"ז. ובזה פליגי הסוגיות הסוגיא דעירובין ס"ל דבחתיכת יבלת אית ביה משום גוזז ולכן אף שאין צריך לדם בכלי ובלחה יש בו משום מלאכה גמורה מה שאין כן הך סוגיא דפסחים סבירא ליה דהטעם משום חבורה ולכן לא מקשה הש"ס בפסחים הקושיא משום שבות דבזה נמי אין בו רק משום שבות גרידא והרבה אריכות דברים יש לי בזה ולקצר באתי ודוק היטב וע"ע שבת ק"ו א' וקל"ו א' ומשם ג"כ משמע דאין במילה משום גוזז ודוק.
צלייתו והדחת וכו'. שם ועיין בלח"מ מש"כ בזה להקשות מהקטר חלביו ואיבריו. ולא ידעתי התחלת קושיא דהתם צורך גבוה היא משא"כ הכא ומש"כ רבינו הטעם דאפשר בלאחר שבת ה"ט דאי לאו הכי היה מותר בשבת כיון דמצותן בכך ועיקרן לאכילה ודומיא דטומאה דאיתא לקמן פ"ז ה"ז יעו"ש. ומה שהקשה עוד על הא דהתיר משום שבות יעוין שם שהאריך קצת בזה לפי מש"כ לעיל לק"מ דעד כאן לא אסור שבות בדבר שאפשר לעשות מאתמול רק חוץ למקדש אבל במקדש הכל שרי עיין לעיל ס"ק נ"ד יעו"ש.