הר המוריה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ה
הפסח בזמנו וכו'. פסחים ס"ג א' מנחות ע"ח ב' ותוספתא דפסחים פרק ד' וע"ע פסחים ד' א' ובמכילתא פרשת בא פרשה ח' ובמשפטים פרשה כ' ודוקא בזמנו אבל שלא בזמנו שלמים הוא ואינו עובר עליו עיין שם במשנה ור"ש הוא דס"ל דבכל ימות הפסח עובר על כל הזבחים יעו"ש ור' יהודה ס"ל דגם על התמיד עוברין יעו"ש ורבינו פסק דהלכה כחכמים.
הדם ואחד וכו'. שם בפסחים ע"ב ובתוספתא שם ועי' בירושלמי שם ה"ד איכא מחלוקת בהקטרת אימורים אם חייב עלה או לא וכ"ה בש"ס דידן יעוין שם ורבינו פסק כרב פפא דסוגיין וכברייתא דמסייע ליה אבל המקבל והמוליך הדם פטור לכו"ע כדאיתא בירושלמי שם.
אחד מבני וכו'. שם ושם.
והפסח כשר. תוספתא פרק ד' ובירושלמי שם ועי' בתוס' שם ד"ה השוחט וכו' ובתמורה ד' ב' ד"ה רבא וכו' (והנה מדברי התוספות דתמורה ומדברי מרן כאן מבואר דהא דתני חזקיה בירושלמי לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבח עכ"ל היינו דמהך קרא מבואר להכשר וכפי' השני של הקרבן העדה יעו"ש היטב) ועיי"ש בשיירי קרבן (ומראה הפנים) שפלפלו בזה והשיגו על הרש"א יעו"ש היטב ואין עסקי לפלפל בזה כעת (ועיין באור זרוע ח"ב נ"ט א' (בפי' הפיוט אלהי כל בשר) פסק דפסול הפסח יעו"ש וצ"ע) ולענין אם זרק או הקטיר פסח פסול עיין במל"מ שאינו חייב עליו יעו"ש היטב ומה שהקשה מהסוגיא דמנחות נ"ג א' דמשם מוכח דבעינן קרא לפסול עיין בש"ק שם מה שכתב עליו (ובמראה הפנים שם) יעו"ש היטב ולענין מה שתמה השיירי קרבן על התוס' דפסחים עיי"ש בצל"ח מש"כ על זה (ואין עסקי כעת בזה) יעו"ש היטב וע"ע בספר שער המלך מש"כ בזה יעו"ש היטב ומה שכתב דבקדשים לא אמרינן כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יעו"ש יש לעיין מהא דתמורה ה' ב' יעו"ש היטב. ועיין בלח"מ שכתב כאן להקשות הא רבינו ס"ל דהתראת ספק לא שמיה התראה ותירץ דמיירי שאומר בפי' אע"פ כן אני עושה יעו"ש שהכריח דאל"כ למה ליה לר"י טעמא אחרינא לימא טעמא משום התראת ספק אלא ודאי מיירי בכה"ג יעו"ש היטב (ולשונו מגומגם קצת) ומאד תמוה הוא דהא רבינו פסק בהדיא בפרק ט"ז מהל' סנהדרין דהתראת ספק שמה התראה יעו"ש היטב (והבאתיו לעיל פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"כ יעו"ש) גם סוף דבריו שכתב ל"ל לר"י טעמא וכו' הוא תמוה דהא ר"י סבירא ליה דהתראת ספק שמיה התראה יעו"ש ובירושלמי פרק ח' דנזיר הלכה א' וביבמות פרק י"א ה"ז (אבל יש לומר כי טעות סופר הוא וצ"ל ר"ל) ועיין בפ"ה מהל' שבועות ה"ב ובלח"מ שם וצ"ע.
ועוד לא ידעתי מה התמהון הזה הא שם בש"ס איתא פלוגתתם בלא היו עמו בתוך העזרה יעו"ש וכאן לא זכר רבינו מזה ואולי מיירי כאן בהיה עמו בעזרה. אבל באמת מיירי כאן אפילו לא היה עמו בעזרה וכמש"כ רבינו בפי' המשניות ולשיטתו דפסק דהתראת ספק שמיה התראה ויש לומר דגם רבינו כאן כיון לזה מדכתב אם היה ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני חבורה וכו' דמשמע בכל מקום שהוא וע"ז סמך הלח"מ להקשות ופשוט. שוב ראיתי שגם בספר קהלת יעקב נמשך אחר הלח"מ יעוין שם ופליאה גדולה היא.
ודע דמש"כ רבינו דשיעור החמץ בכזית. מרן לא הערה מקורו. וברור הוא כי מקורו מהירושלמי שם הלכה ד' וזה לשונו תמן תנינן ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית ר' זריקן בשם ר' יוסה בן חנינא לא שנו אלא לביעורו אבל לאכילה כזית ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לביעורו בין לאכילה (ככותבת, קרבן העדה) קם ר' מנא עם ר' חזקיה א"ל מנן שמע רבי הדא מילתא א"ל מן ר' אבהו א"ל ואנן אמרינין ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית (הקרבן העדה הגיה שכצ"ל לביעורו בככותבת לאכילה בכזית. והפני משה גורס אוף אנן אמרין וכו' בין לביעורו בין לאכילה כזית) שחטו על חמץ אחר מי את מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו עד כאן לשונו והנה כתבו המבארים דהבעיא הוא אליבא דב"ש יעו"ש ממילא אליבא דב"ה ודאי דשיעורו כזית וכן מוכח עוד שם מהא דאיתא התם תמן אמר ר' ירמיה בשם ר' זעירא שני חצאי זתים בתוך הבית אין הבית מצטרף בתוך הכלי הכלי מצטרף שחטו עליהן מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב עכ"ל מבואר מזה הא כזית שלם חייב בודאי וזה ברור. וראיתי לחכם אחד שכתב דלירושלמי מספקא ליה כמה שיעורו כביצה או כזית וליתא.