הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יח · הלכה ט
לא תותירו וכו'. כ"ה בפרשת צו ובפרשת אמור וע"ע בפרשת בא לענין פסח ומש"כ מרן דבתו"כ פרשת צו מרבה כל הקרבנות יעו"ש כ"ה שם בפ' י"ב אבל באמת שם לא מיירי רק מתחלת זביחתן לא יהא רק ע"מ לאכול ליום אחד אבל לא לענין הלאו דלא תותירו וכ"ה בתו"כ אמור פ"ט פרשה ח' יעו"ש היטב אבל י"ל כיון דמרבה שם בתו"כ דהאי קרא קאי על כל הקרבנות לענין המחשב' דזה נדרש מדרשא דביום ההוא יאכל כ"ש דקאי על הלאו דלא תותירו דמפורש בקרא בהדיא דזה ג"כ קאי על כל הזבחים וק"ל.
אינו לוקה. פסחים פ"ד א' צ"ה א' סנהדרין ס"ג א' מכות ד' ב' ט"ז א' שבועות ג' ב' חולין פ"ג א' צ"א א' קמ"א ב' תמורה ד'.
לעשה שנאמר וכו'. תפס דבר המוסכם אליבא דכו"ע וכו"ע מודים בזה אבל מפני הטעם לאו שאין בו מעשה פליג עליו ר' יהודה כמבואר שם בכל המקומות אבל אין לומר דאי לא קיים העשה א"כ מטעם זה דניתק לעשה לוקין עליו זה אינו דכבר השמיענו רבינו לקמן בפ"א מהל' קרבן פסח ה"ז דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכ"כ בדוכתי טובי. ועוד י"ל דלכן תפס טעם זה כמש"כ מרן דאפילו אם הותיר ע"י מעשה ומשכחת לה כגון שפתח עצם שיש בו מוח ואם לא היה פותחו לא היה מצווה שלא להותיר המוח משא"כ עכשו שפותחו וע"י מעשה בא לו (ועיין בס' שעה"מ בפ"ג מהל' קרבן פסח ה"ט שמבואר ממנו שבכל הקדשים מחוייב לשבור עצמות שיש בהן מוח ולאכול המוח יעו"ש וצ"ע אבל אולי אפשר לאשכוחי בגווני אחריני.