הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יז · הלכה יז
שיאכל מבשר וכו'. שם במשנה ואם חשב לאכול מחבירו למחר איבעיא ולא איפשיטא שם ט"ו ב' והנה לדעת רבינו דס"ל כל המחשבות האלו הם במחשבה בלב וכמש"כ המל"מ לעיל פי"ג ה"א לכאורה יש לעיין בזה כיון דתלוי במחשבתו והוא יודע איך היה מחשבתו ובשלמא לפירוש התוס' שהובא שם דתלוי בדבור אתי שפיר וי"ל דגם לדעת רבינו מיירי שאמר שחשב שיאכל מחבירו סתם ולא חשב בהדיא לא על כבש ולא על לחם אמנם לישנא דש"ס שם דילמא דפריש ואמר וכו' משמע כדעת התוס' ורש"י דבעי אמירה דוקא ועיין בסמ"ג שהביא ראיה כעין זה מהא דלעיל פי"ד ה"י יעו"ש היטב.
ועיין מרן שתמה למה לא הביא רבינו דין דאם אמר לחבירו ולא פי' אם כוונתו על הלחם או על הכבש השני יעו"ש והנה לכאורה י"ל דהבעיא היה אליבא דר"מ דס"ל דמפגלין בחצי מתיר אמנם לרבנן דס"ל אין מפגלין בחצי מתיר ה"ה אם חשב על הלחם אינו פגול לכן י"ל דלא מייתי לה רבינו אמנם מ"מ יש לעיין כיון דהא דאין מפגלין בחצי מתיר היינו דווקא לענין פגול אבל מ"מ מיהת דמיפסל משא"כ בהא דחישב על כבש חבירו דהוא כשר לגמרי כמבואר כאן דאין מתיר מפגל את המתיר ועיי"ש במנחות י"ג א' דכ"ה סברת ר' יוסי דאין מתיר מפגל את המתיר ופסק שם רבינו כחכמים יעו"ש בפירוש המשניות, אך י"ל דהתם הטעם משום דאיקבעו בחד מנא ולכן ס"ל לרבינו כרבנן דמפגל לגמרי ולר' יוסי אהני מיהת דהוי פסול משא"כ הכא דלאו בחד מנא הוי לכן הוי כשר לגמרי, וא"כ הו"ל לרבינו להביא דין זה דנפק"מ לענין פסולא וא"כ צ"ע על רבינו שלא הביא האיבעיא זו באם חשב לחבירו אם הוי כשר או פסול, ואפשר כיון דהש"ס מיירי אליבא דר"מ ורבינו פסק כרבנן ואין דרכו להביא דבר שלא נאמר בש"ס בהדיא אליבא דרבנן וצ"ע בזה, א"נ י"ל דס"ל דסתם לחבירו קאי על כבש והא דדחי הש"ס דילמא דקאמר מבשר וכו' דיחוייא בעלמא הוא ולכן לא הביא דין זה כלל ועיקר הדין דחישב על בשר חבירו כשר הוא וה"ה באמר לחבירו סתם דדינא הכי הוא וצ"ע בזה.