הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יד · הלכה ז
בשר חטאת וכו'. ועיין זבחים ל"ה א'.
והעור של וכו'. עי' זבחים כ"ח א' ל"ה א' וחולין קכ"ב ב' שם ברש"י ועיין בתוספתא זבחים פ"ג.
והוא קרום וכו'. עיי"ש זבחים ל"ה ב' ופירש"י שם דהיא מוראת העוף וכ"ה בהדיא בתוספתא שם ומוראת העוף והנוצה והעור יעו"ש (והוא מלשון מוראתה בנוצתה) ודברי רבינו צ"ע גם דברי מרן לא יתכנו ואולי נפקא ליה מהא דאיתא שם פיגל באלל לא נתפגל מוראה במוראה נתפגל אלל יעו"ש ואי"ה לקמן בפי"ח הכ"ד יתבאר עוד מזה.
והנוצה של וכו'. כבר כתבתי בס"ק י"ט שכ"ה בתוספתא ובחנם הביא מרן ממרחק לחמו.
והציפרנים והחרטום וכו'. עיין חולין קכ"א ב'.
מקומות הרכים וכו'. קאי על הקרניים וטלפיים והציפרניים והחרטום וראשי אגפים וראש הזנב יעו"ש בש"ס.
והתבלין. היינו קיפא דתנן בזבחים ל"ה א' עיין חולין ק"כ א'.
והשיליא. שם, ועיין בתוספתא דחולין פ"ד.
שפולטתו הסכין וכו'. עי' חולין קכ"א א'.