הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יג · הלכה א
שלא לשמו. עיין ריש זבחים ב' א' ושם כל הפרק מדבר בענין הזה וכן בהרבה דוכתי בש"ס ובפ"ה דפסחים.
עולה ושלמים. עיין זבחים י"ג א' וז"ל הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולים כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם פסח עכ"ל ופירש"י שם וז"ל קיבל והלך וזרק וכו' או או קתני קבל או הלך או זרק. או לשמו ושלא לשמו שחישב בעבודה אחת לשמו ושלא לשמו עכ"ל והיינו טעמא כיון דברישא מיירי שעבודה אחת היה לשמה והאחרת שלא לשמה א"כ למה נקט שוב או לשמן ושלא לשמן וע"כ פירש שהיינו בעבודה אחת וכן פירש ג"כ במנחות ב' א' ועיין זבחים ב' ב' תוס' ד"ה הא לשם וכו' יעו"ש היטב ואתי כרבי יוסי דס"ל בגמר דבריו ג"כ נתפס ועיין פסחים נ"ט ב' וס' א' שם שקיל וטרי טובא הש"ס בזה וקא דחי מהכא די"ל דברישא איירי בעשה עבודה גופה שלא לשמה והא דקתני לשמו ושלא לשמו מיירי דחישב מעבודה לעבודה ומשמע התם דהוי בעיא דלא איפשיטא יעו"ש היטב אמנם שם כל עיקר הבעיא הוא רק בפירוש פשט המשנה אי ס"ל כר"ע דהכל הולך אחר לשון ראשון או ס"ל כר' יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס וכבר ידוע דקי"ל כר' יוסי דר"מ ור"י הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מ"ו ב' יעו"ש וכן פירש רבינו בפ"ב מהל' תמורה ה"ד יעו"ש ועיין בתוס' פסחים נ"ט ב' ד"ה דאי וכו' ועוד כתבו התוס' דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לכו"ע פסלה מחשבה לשמו ושלא לשמו וכבר פסק רבינו לעיל בפ"א הי"ח דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף יעו"ש א"כ דין זה נכון מאד.
ודע דמה דמבואר דזה פשוט יותר לפסול במחשב מעבודה לעבודה מהא דעשה עבודה אחת לשמו ושלא לשמו אמנם בירושלמי פ"ה דפסחים ה"ב מבואר דהא דפסול במחשב מעבודה לעבודה הוא משום דנעשה כמי שעושה עבודה אחת לשמו ושלא לשמו דפסול יעו"ש היטב ועי' ברע"ב בזבחים ובמנחות שם שפי' כרש"י אמנם בפסחים פ"ה מ"ב כ' וז"ל או לשמו ושלא לשמו כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו, או שלא לשמו הך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה שאם חישב בשעת עבודה זו על חברתה לעשות במחשבה פסולה כגון דאמר הריני שוחט לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו פסול הזבח מיד ואפי' לא עשה השנית במחשבה פסולה כמו שחשב והכי משמעותא דמתניתין או שחשב בשעת השחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול עכ"ל הרע"ב. נראה מדבריו דהא דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן מהך דשלא לשמו ולשמו ובאמת הוא נגד סוגיית הש"ס דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן זה מבבא דלשמו ושלא לשמו והך דשלא לשמו ולשמו נקט איידי דתנא רישא וכבר הרגיש זה התוס' יו"ט יעו"ש אמנם בהא דכתב דמבבא דשלא לשמו ולשמו מינה ילפינן דמחשבין מעבודה לעבודה כתב ע"ז התוס' יו"ט וז"ל אע"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירה הוא דדייק דלהכי אתא כך נראה דבריו עכ"ל ובזה נ"ל דלכן כתב ודקדק הרע"ב בלשונו נפסל הזבח מיד ואפי' לא עשה השנית במחשבה פסולה כמו שחשב וכו' דהכי פי' המשנה שלא לשמו ולשמו בשעה ששחט חישב לזרוק שלא לשמו ושוב זרק לשמו וקאי הך שלא לשמו ולשמו הכל אזריקה והבן בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'.
ולשם עולה. לכאורה קשה הא זה ידעינן מכ"ש וכמו שהקשה הש"ס בפסחים שם ס' א' והנה רש"י פי' בפסחים שם דקמ"ל דלא תימא תפוס לשון אחרון יעו"ש וכ"ה ברש"י מנחות ב' א' ועיין בתוס' דפסחים בד"ה שלא לשמו וכו' יעו"ש היטב שתירצו באופן אחר.
לשם בעליו. שם בפסחים ס' ב' ובזבחים ד' א' ועיי"ש בתוס' ב' א' ד"ה כל וכו' ועיי"ש כל הסוגיא ושם מ"ו ב'.
לזרוק דמו וכו'. זבחים כ"ז ב' ושם כל הסוגיא וכ"ט ב' וכל הסוגיא ובמנחות י"א ב' י"ב א' ושם כל הסוגיא וע"ע זבחים נ"ו ב' בפלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן יעו"ש ועוד בדוכתי טובי בש"ס עצמו מלספר ועיין תוספתא דזבחים פ"ב ופ"ב דמנחות ובתו"כ צו פי"ב ופי"ג ובקדושים פ"א.
פיגול בכ"מ. וע' בפסחים ט"ז ב' ויומא ז' א' זבחים כ"ג ב' מנחות כ"ה א' ותראה שיש יוצא מן הכלל ועיין ב"ק ד' א' דלכאורה תמוה הוא ועיין מנחות מ"ט א' יעו"ש.
ועיין מל"מ מה שהביא דיעות דבעינן אמירה דווקא יעו"ש היטב. ומה שתמה על רש"י במעילה ז' א' עיין בצ"ק מש"כ בזה ועיין לקמן פי"ז הי"ז מש"כ בזה.