אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק יב · הלכה י

הלכה ט

מעות לתודתו וכו'. תוספתא דמנחות פ"ח יעו"ש.

המפריש תודתו וכו'. שם בתוספתא.

יביא מן וכו'. שם בתוספתא. ונ"ל דאתיא כוותיה דרב דאמר ביומא ס"ד א' דמצוה בראשון וכמש"כ רבינו לקמן בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הט"ז יעו"ש. ודע דאיתא שם עוד בתוספתא וז"ל המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה והקריבה ואח"כ נמצאת הראשונה תקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש מעות אחרות תחתיהן ולקח בהן תודה והקריבה ואח"כ נמצאו מעות הראשונות יביא מאלו תודה ותקרב וטעונה לחם וטעונה נסכים לקח בהן תודה והותיר יביא בהן תודה ותקרב ואין טעונה לחם אבל טעונה נסכים עכ"ל. והנה דעת התוספתא נראה לחלק בין קרב אחרונה החליפין דאין טעונה לחם אבל אם הקריב תחלה החליפין ואח"כ נמצאת הראשונה דאז טעונה לחם ולפ"ז יש לקיים קצת דברי רבינו בהלכה ח' שכתב דשניהן צריכים לחם ומיירי שהקריב מתחלה את החליפין ואח"כ התודה עצמה אבל מהא דהלכה ט' מבואר דאינו כן דשם מבואר דאם נתכפר באמצעית דשניהן אין טעונין לחם ואולי יש לחלק בין נמצאת קודם כפרה שאז אם הקריב התודה אח"כ אינה טעונה לחם אבל אם נמצאת התודה עצמה לאחר הקרבה אז טעונה לחם אבל יש לעיין למה לא העתיק רבינו דין זה ולחלק בין נמצאת קודם הקרבה לנמצאת אח"כ לכן נ"ל דיותר נכון להגיה בתוספתא דאינה טעונה לחם ומתחלה כתב דאם נמצאת הראשונה קודם הקרבה דיקריב התודה עצמה עם לחמה והשני יקריב בלא לחם ושוב קמ"ל דאם הקריב תחלה את החליפין עם הלחם ואח"כ נמצאת התודה עצמה דתיקרב בלא לחם ולכן לא העתיק רבינו דין זה. שוב ראיתי כי גם המפרש הגיה כן בשם התוספת בכורים יעו"ש (ויש לעיין בזה) ומש"כ בתוספתא לקח בהן תודה והותיר וכו' הטעם פשוט דהוי מותר דתודה וכמבואר בש"ס פ' א' והמפרש כתב דזה הוי נמי חליפין יעו"ש ולא דק.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה