הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יב · הלכה ח
תודה ותמורתה וכו'. עיין מנחות ע"ט ב' כריתות כ"ז א' ובתו"כ צו פי"א ותוספתא דמנחות פ"ח יעו"ש היטב.
צריכין לחם. לכאורה משמע ששניהן צריכין לחם דהיינו שיביא לחם לכל אחד ואחד אבל שם בש"ס לא משמע כן דהכי איתא שם ע"ט ב' מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מניין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה וכו' יכול שתהא שנייה טעונה לחם וכו' אלמא דחד מהן טעונה לחם ולא שנים וע"כ גם רבי יוחנן ס"ל כן מדפריך התם אי לפני כפרה תנינא וכו' יעו"ש היטב וכן מוכח ג"כ מהא דהלכה ט' לכן נ"ל לפרש דגם רבינו ה"ק דאיזה שמקריב ראשון הרי היא טעונה לחם אבל הקרבה השנייה אינה טעונה לחם. ואולי י"ל דכ"ז שלא הקריב אחת מהן והרי שתיהן עומדות ליקרב טעונות שתיהן לחם אבל אם הקריב אחת מהן תחלה אף שהקריב החליפי תודה והתודה עצמה הקריב אח"כ אינה טעונה לחם ויש לעיין היטב בזה. והראשון נ"ל יותר ועיין לקמן ה"ט ד"ה יביא בזה.
טעונין לחם וכו'. שם פ' א' איתא בחליפי תודת נדבה שטעונה לחם אף לאחר כפרה אבל מתמורת תודת נדבה לא נזכר שם וס"ל לרבינו דהכל חד טעמא הוא (ודע דמה דאיתא בכריתות כ"ז א' לא שנו אלא לאחר כפרה דוולד אין טעון לחם וכו' היינו לפי המסקנא דמנחות דר"י אמר סתם לא שנו אלא לאחר כפרה יעו"ש היטב והבן).