הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק יא · הלכה יג
כל שהוא וכו'. שם נ"ט ב' מימרא דרב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן יעו"ש.
עד שילקט. לכאורה משמע קצת מכאן דפסול וודאי ולא כמש"כ בהלכה י' וצע"ק ואם נימא דרבינו ס"ל דאם אפשר ללקט מחוייב ללקט לכו"ע ופסול כל זמן שלא ליקט והבעיא היה באם לא אפשר ללקטו והכי משמע קצת לישנא דש"ס דמיבעיא ליה רק בלבונה שחוקה ולמה לא מיבעיא ליה בלבונה שאינו שחוק ולא לקטה מאי. אך לפ"ז למה נדחק הש"ס התם דחדא ועוד קאמר לימא דבאינו שחוק הליקוט הכרחי הוא ויש לעיין בזה. ועיין בקרבן אהרן בויקרא דבורא דחטאת פי"ט אות ה' נוטה קצת לדבריי אלה לחלק בין אפשר ללקט או לא יעו"ש היטב ואולי גם כאן כוונת רבינו דמספק קאמר ואכתי לבי נבוך בזה וה' יאיר עיני.