הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק טז · הלכה ז
בשעת קמיצה וכו'. מנחות ט"ז א'. והנה דעת רבינו דמחלוקת ר"מ וחכמים הוא בכל ארבע עבודות בשעת קמיצה ובשעת נתינתן בכלי ובשעת הולכתן ובשעת הקטרה דבכולהו ס"ל לרבנן דאין מפגלין בחצי מתיר והלכה כוותייהו ובאמת תמוה הוא לכאורה דהוא נגד המבואר בזבחים מ"ב ב' ובמנחות ט"ז ב' דבקמיצה ובהילוך ובמתן כלי אינו נוהג אלא בקומץ לבד ולא בלבונה ולא פליגי רק בהקטרה וכן הקשה המל"מ יעו"ש עיין שם ברש"י שם ושם ועיי"ש ברש"י י"ד א' ד"ה ולאפוקי מדר"מ ובתוס' י"ג א' בד"ה קמ"ל וכו' יעו"ש היטב ובאמת לכאורה היא תמיה נשגבה ולא ידעתי לה פשר דבר. והנה הך ברייתא המובאת בזבחים ובמנחות כתב רש"י בזבחים ובמנחות דהיא במנחות בתוספתא יעו"ש ואני לא מצאתיה שם ועי' בפ"ג דמנחות בתוספתא יעו"ש ושם איתא באופן אחר ממה שהיא לפנינו בש"ס ועיין בכ"ז היטב וה' יאיר עיני בזה להבין שיטת רבינו בזה. והנה לפנינו במנחות שם ט"ז א' הגיה הצאן קדשים דצ"ל אבל בא להקטרה. והנה מבואר מזה דבגמרות הישנות לא היה כתוב תיבת אבל ואולי אפ"ל דרבינו הכי מפרש בד"א דמהני מחשבה במנחה היינו דווקא בארבע עבודות שהם קמיצה ומתן כלי והילוך ובא לו להקטרה (והם המה כמש"כ רבינו בפי"ג ה"ו) ושוב מתחיל ענין בפ"ע וקאמר נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה וכו' וקאי על כל הד' עבודות הנזכרות אבל מ"מ צ"ע האיך יפרנס לנו הסוגיא דמנחות ט"ז ב' ואולי ע"כ לא גרס ליה דאל"כ הו"ל למיפסק כר"י ובפרט דר"ל נשאר בקושיא וכמו שהקשה המל"מ יעו"ש היטב ואכתי צ"ע וה' יאיר עיני בזה. ועיין לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"ב דנותן הלבונה ע"ג כלי שרת שבו הקומץ יעו"ש אלמא שטעון הולכה ונתינת כלי כמו הקומץ וע"ע לעיל פ"ב הכ"ד יעו"ש היטב דמשמע דלבונה טעון קידוש כלי והולכה ע"ג המזבח וזה ג"כ פשוט דטעון לקיטה מהקומץ כמו שמבואר שם בסימן מ"ז ולכן ס"ל לרבינו דלא כמו שמבואר לפנינו שם במנחות ט"ז ב' ואו שדחה זה מהלכה או דהו"ל גירסא אחרת וצ"ע בזה ועיין בתוס' יו"ט רפ"ב דמנחות מזה.
בשעת זריקתן. מרן הגיה שצ"ל או בשעת הקטרתן והמל"מ העיר אמאי לא הרגיש לעיל פי"ג ה"ו יעו"ש ולא ידעתי מהו סח דהתם כתב בהדיא ובזריקתו על האש א"כ הוי כמש"כ בהדיא בהקטרתו משא"כ הכא דלא סיים בשעת זריקתן על האש ויש לטעות דכוונתו בזריקת דם למזבח וזה לא שייך במנחות וזה פשוט.