הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ח · הלכה ו
זו גדולה וכו'. דע כי בפ"ק מ"ג איתא דהמועט כשר ובפ"ג (מ"ב) איתא דהמרובה כשר והנה המפרש כתב בפ"א הטעם דאינו כשר רק המועט דרך משל אם נתערב קן אחד בשני קינים אינו כשר רק קן אחד אבל אינו רשאי לעשות שתי עולות או שתי חטאות דשמא יקח הכל מקן אחד ובקן אחד ליכא רק עולה אחת וחטאת אחת וה"ה בכל כיוצא בזה ובפ"ג מיירי בעשה מעצמו ולא שאל את פי הבי"ד איך לעשות ואם עשה כולן למעלן או כולן למטן או חציין למעלן וחציין למטן אם היו כולן שוין הרי מחצה כשר ומחצה פסול אבל אם לא היו שוין אזי מנין המרובה כשר כגון אם נתערב קן אחד בשתים הרי יש כאן שש פרידות והקריב שלש למעלה ושלש למטה וחיישינן שמא קן אחד הקריב למעלה ונפסל ממנו גוזל אחד שהוא החטאת. אבל העולה מקן זה והשלש שהם מהאשה בעלת שתי קינים ג"כ כשר ונשאר למטה שלש פרידות מבעלת השתים ונפסל אחד מהם ונכשרו שתים וזהו מנין המרובה כשר (וכתב שם עוד המפרש וז"ל ומיהו מאה לזו ועשר לזו אינו יכול להמצא בזה הענין לפי שהן זוגים וצ"ל דהא דתנן המרובה כשר אינו קאי אלא אאחד לזו ושתים לזו וכו' שאינו זוגות איידי דתני לעיל בכה"ג המועט כשר תנא כה"ג המרובה כשר באינו נמלך מיהו האמת הוא שהמרובה כשר שאין פוסל מהם אלא עשרה קינים במאה ועשרה קינין כי שמא העשרה קינין של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות או כולן למטה ונפסלו העולות וע"כ עשרה קינין שלמין פסולין יעו"ש היטב וכ"כ הרע"ב שם ובאמת דבריהם נפלאו כיון דאסיקו דה"ה במאה ועשר ולמה כתב מתחלה שאין זה במאה ועשר וסבור הייתי לומר דלפי שסיים במשנה זה הכלל כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקינין עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן ובין מלמטן המרובה כשר והיינו שצריך לחלק קן אשה אחת שיהא ממנו למעלה ולמטה וכמו שסיים המפרש שם לכן אין זה שייך במאה לזו ועשר לזו ששם ג"כ אתה יכול לחלק את הקינים ולא יהא קן אחד משל אשה אחת למעלה ולמטה לכן כתב מתחלה דזה לא מיירי ממאה לזו ועשר לזו אבל מ"מ לענין הדין אמת הוא דגם במאה לזו ועשר לזו המרובה כשר אף שדחוק הוא וכן מצאתי בס' בית הלוי ותורת הבית יעו"ש היטב שהאריך בזה). וכן מפרש הרא"ש והרע"ב יעו"ש.
אמנם רבינו יש לו שיטה אחרת בזה והוא כי אם היו התערובות שוות זה כזה דהיינו של לאה ושל רחל היו שוים במספר אחד אזי תמיד מחצה כשר ומחצה פסול וכמש"כ בהלכה ה' אמנם אם היו של האחת מרובה ושל השנית מועט אז יש נפק"מ אם הוא כהן נמלך ר"ל שנתנו לו הקינים ע"מ שישאל את בעליהם איזו יקרב חטאת ואיזו יקרב עולה ולא מסרו לו רשותם בזה והוא לקח ועשה מחצה למעלה ומחצה למטה אזי המועט כשר כי היא יכולה לטעון ולומר באותן של מעלה היו מובלעין העולות שלי ובאותן של מטה מובלעין החטאות שלי כי לא נתתי הרשות בידך לשתעשה מעצמך כחפצך אמנם אם הוא כהן שאינו צריך לישאל את פי הבעלים איזה שירצה יקריב עולה ואיזה שירצה יקריב חטאת רק הדבר הנמסר לו לעצמו אזי המרובה כשר כי מקנותיו ודאי נעשו למעלה ולמטה ויש בו כשרות ודאי משא"כ בקטן י"ל שקרבנותיו כולם קרבו למעלה או למטה ויש כאן פסולות בודאי בשלו לכן תולין הקלקלה במקולקל ואומרים שהמרובה נעשה כתיקונה ושל המועטת נעשית שלא כתיקונה ועי' בלשונו בפי' המשניות שהועתק במרן ועכשו תבין כוונתו בהלכה זה ובהלכה שלאחריו ודעת הראב"ד כדעת המפרש ודעימיה שכתבתי למעלה. והנה בזבחים ע"ג ב' לכאורה משמע כהראב"ד וסיעתו. אולם יש לומר שרבינו מפרש לה הכי דהא עולה שנתערב בחטאות ימותו כולם ואסור להקריב למזבח דבר שלא כתיקונו וה"ה דאם נתערבו קינים אהדדי דחציין חטאת וחציין עולה אסור להקריב רק חציין למעלה וחציין למטה אבל לא כולם למעלה או כולם למטה ומ"מ חזינן אי עברו והקריבו כולן למעלה או כולן למטה חציין כשר ועלו הרי חזינן דאף דאסרי רבנן להעלות אם עלה הורצה כן נראה לכאורה. אמנם לפי מש"כ מרן בהלכה א' דכ"ז שלא נתפרשו העולות וחטאות מותר להקריבן למעלה או למטה א"כ אין מזה ראיה של כלום ואי נימא דס"ל לרבינו דהא דמייתי התם בזבחים לא קאי על משנה זו רק הוא איזה ברייתא דמיתני הכי (ועיי"ש בתוס' ד"ה בד"א וכו') א"כ הדרא קושיית מרן לדוכתיה סוף דבר דברי רבינו שם ושבפי' המשניות צ"ע טובא ועוד דכתב שם דאם עשה חציין למעלה וחציין למטה דאינו כשר אלא כמנין החטאות שבחובה ואמאי הרי כולם כשרים לבד מחטאת המעורבת ואי משום שבעולות היה חטאת מעורב מ"מ הא מסקינן בזבחים שם דבדיעבד הורצה וכיון שקיני חובה חציין חטאת וחציין עולה והקריב חצי למעלה וחצי למטה אמאי הם פסולות אותן שלמעלה. סוף דבר דבריו נפלאו מעין עטלף כמוני ועי' לקמן הלכה ט' מש"כ בזה.