הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה יב
הרי זה תקבר. כריתות כ"ה א' כ"ו ב' יעו"ש היטב. ומאי דאיתא בפסחים כ"ח א' ובתמורה ל"ד א' מחלוקת ר' יהודה ורבנן וס"ל לרבנן דתשרף היינו בשלא נודע לה שום דבר ופליגי בעיקר מצותה אי בעי שרפה או קבורה ובזה הלכה כרבנן.
והנה כהתימי את הסימן הזה אמרתי לבאר עוד דבר אחד. והוא כי מהנראה מסוגיא דזבחים ס"ו ב' הא דאוקמינן שם הסיפא דמיירי דשני במיצוי דאל"כ לא אתי שפיר הא דאיתא שם וכולן מועלין בה והא בעולה שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אין מועלין בה לר' יהושע יעו"ש א"כ למאי דמוקמינן דשני במיצוי היינו הך דעשאה למטה במליקת שתי סימנין ובהבדלה שפיר כמעשה עולה רק דשני במיצוי ולא עביד מיצוי רק הזאה כמעשה חטאת ומ"מ הדין דאין מטמא בבית הבליעה אלמא דאף שמלק העולה למטה אין מטמא בגדים בבית הבליעה ומינה דה"ה אם עלה לא ירד וכמש"כ התוס' בריש מעילה ג' א' ד"ה חדא מגו וכו' יעו"ש היטב דשפיר אייתי ראיה רב יוסף מינה דה"ה לשחט קדשי קדשים בדרום יעו"ש היטב וזה דלא כמש"כ התוס' בזבחים פ"ד ב' (סד"ה הניתנין למעלה וכו' יעו"ש היטב) ובנדה מ"א א' (סד"ה הנתנין וכו') שכתב דמשום שחיטה לבדה לא חשיב פסולו בקדש ומייתי ראיה מהא דהכא דהא אוקמינן דשני במיצוי דמשמע דהמליקה היתה במקומה וכו' יעו"ש היטב ולפי מש"כ אין שום הכרח מזה דהא דאוקימנא דשני במיצוי היינו דווקא משום עשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אמנם עשה למטה כמעשה עולה לשם עולה או עשה למטה כמעשה חטאת לשם עולה היינו שעשה המליקה למטה. ואף אם נימא דכל הבבא מיירי דשני במיצוי דזה פשוט דמיירי דהמליקה היתה למטה כדמשמע פשטא דמתניתין רק הא דקתני כמעשה חטאת אין הכוונה דמלקה למטה כמעשה חטאת אלא המליקה היתה כעולה ורק דשני במיצוי ועשה הזאה כמעשה חטאת ודוק היטב וברור הוא בעיני ורש"י פי' שם ס"ו ב' בד"ה אלא במיצוי וכו' אבל היכא דבמליקה לא שני ומולקה למעלה כמעשה עולה תו לא מושכה בשינוי דמיצוי שלא מיצה אלא הזה כדין חטאת וכו' יעו"ש היטב והיינו כמש"כ התוס' בזבחים ובנדה דמיירי שהמליקה היתה למעלה ורק ששינה במיצוי. אבל לא זכיתי להבין מי דחקו לזה ואי לא מסתפינא אמינא שט"ס הוא ברש"י וכצ"ל ומולקה למטה כמעשה עולה וכו' דוק והבן.