הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה כג
חטאת טמאה וכו'. כ"ז ביבמות פ"א ב' והטעם שכתב מרן הוא טעמא דרש"י אמנם תוס' שם ד"ה דברי הכל וכו' ובזבחים ע"ב א' ד"ה אלא וכו' ובחולין ק' א' ד"ה שאני וכו' כתב טעם אחר בזה דבחטאות טהורות לא מיקרי ראוי להתכבד משא"כ בחולין דאם תיבטל יהיה ראוי להתכבד יעו"ש היטב וצ"ל דלא מיירו הכא מדבר שבמנין דא"כ אפילו באלף לא בטיל ודחוק הוא מאי שנא מהחתיכות דסעיף כ' דלא בטלו ואולי לא מיירי התם ברוב ודוחק דאכתי בהלכה כ"א מאי איכא למימר לכן נראה יותר לומר דס"ל דגם בחטאת מיקרי חתיכה הראויה להתכבד ולכן בההיא דקדשים בהלכה כ' ובהלכה כ"א אסור ולא בטל אפילו באלף משום חתיכה הראויה להתכבד וכאן טעמו כטעם רש"י משום דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו וצ"ע בזה.