הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה כא
ירעה עד וכו'. שם כ"ד א' ויש לעיין למה הביא זה הא בש"ס שם לא איתמר זה רק אליבא דר"מ אבל לחכמים אפי' באחד הדין כן כמש"כ רבינו הלכה י"ט יעו"ש היטב וי"ל דכתב זה משום דבעי לאסוקי דבאשם ודאי ג"כ הדין כן ומ"ה כתב זה רבינו והבן. ואחרי כותבי נחמתי כי ראיתי כי רבינו לא כתב כאן מאם נודע שלא חטא או שחטא ומיירי דגם עכשו הוא ספק לו והיא גופא קמ"ל דאם נתכפר באחת מ"מ לא אמרינן דאיגלי מילתא למפרע דלא היה הקדש והו"א דיצא וירעה בעדר קמ"ל דלא ויצא לו כן מדאיתא שם בש"ס ונתכפר לו באחת מהן ולרש"י ל"ל נתכפר באחת מהן וכמו שהרגיש בזה התוס' יעו"ש היטב לכן מפרש רבינו דהיא גופא קמ"ל דמודה ר"מ באם נתכפר באחת דלא אמרינן דהוי כמו דנודע לו אם חטא או לא חטא אלא אמרינן דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש ליה יעו"ש ולהכי כתב דא"צ לומר באשם ודאי והוא עכשו ברי לו שחטא כמתחלה פשיטא דאמרינן הכי דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש והוי שפיר רבותא דמה אם אשם תלוי שעומד להתברר אם חטא אם לא חטא ומ"מ בהפריש שתים אמרינן דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש ופשיטא באשם ודאי דאין עומד להתברר יותר מכפי שהוא עכשו כ"ש דהוא גמיר ומקדיש והוי דינו כמו בחטאת דלעיל הלכה ה' יעו"ש היטב ובזה מיושב היטב מה שנתקשה בזה המל"מ ועיין זבחים קט"ו א' יעו"ש היטב ודוק וע"ע מעילה ז' ב'.