הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה טו
עולה כשר. פסחים ע"ג א' זבחים ה' ב' מנחות ד' א' נזיר כ"ה ב' תמורה י"ח א' וע"ע זבחים קי"ב א' קט"ו ב'. והא דכתב אם הקריבו עולה כשר היינו דוקא בשהקריבו לשם עולה מפורש הא סתמא אינו כשר וכמש"כ מרן בשם ש"ס דפסחים הנ"ל והיינו מטעם דבעי עקירה ורבינו ס"ל לקמן פ"ד מהל' קרבן פסח ה"ג דבעי עקירה יעו"ש היטב ועל כרחך שם הטעם משום דטעון עקירה דתירוץ דמת בעלים אחר חצות והפרישו קודם חצות ליתא דהא רבינו ס"ל דבע"ח אינם נדחים והתירוץ דשם הא מני ר"א היא דס"ל דהשוחט אחרים לשם פסח פסולין וכן התירוץ שם דהא מני יוסף בן חונאי היא דס"ל דהשוחט אחרים לשם פסח פסול יעו"ש גם זה אינו דהא לא ס"ל לרבינו כן כדאיתא לקמן פט"ו הלכה י"ב יעו"ש וע"כ הטעם דבעי עקירה ולכן ס"ל הכא דבעי הקריבו לשם עולה דוקא וא"כ כיון דפסקה רבינו לההיא ברייתא לכן על כרחך ס"ל דבעי עקירה ולפ"ז הוכרח כאן לפרש כמסקנא הראשונה דפסחים (ובהכי מיושב היטב מה שפקפק בזה הלח"מ) ודע דבנזיר כ"ה ב' איתא שם בהדיא כמש"כ רבינו. שוב ראיתי כי ז"ל רבינו בפ"ד מהל' קרבן פסח שם נטמאו הבעלים או מתו או משכו את ידיהם אפי' נטמאו או מתו קודם זריקת הדם מניחין אותו עד שתעובר צורתו ואח"כ ישרף זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ואח"כ ישרף לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם או מתו או נטמאו ונדחו לפסח שני ה"ז ישרף מיד עכ"ל ויש לעיין שם היטב ואי"ה שם יתבאר בזה מזה ועי' פ"ב מהל' שגגות ה"ב מש"כ בזה יעו"ש היטב ועי' בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש.
גזירה לאחר וכו'. מרן ז"ל הראה מקום לזה מהא דפסחים שם יעו"ש היטב ובאמת הקשה הלח"מ ע"ז היטב דבש"ס לא אמרינן כן רק למאי דבעי לומר דלא בעי עקירה ומקשה א"כ כי לא ניתק נמי ואפי' אם נימא דגרס כפירש"י שהובא בתוס' מנחות שם דה"ג א"ה לכתחלה נמי יעו"ש מ"מ מבואר שם דכ"ז בעינן אם נימא דלא בעי עקירה אבל אם נימא דבעי עקירה א"כ לק"מ יעו"ש היטב. ואני אומר דלק"מ דכבר כתבו התוס' התם בפסחים דלאחר ניתוק ולאחר עקירה ליכא למיחש למידי משום קודם עקירה דהא איכא היכרא דניתוק יעו"ש היטב וא"כ אתי שפיר דברי רבינו וכיון להסוגיא הנ"ל ולמאי דאיתא בשבועות י"ב א' והובא לעיל הלכה ב' והבן היטב.