הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה ח
אע"פ שנמצאת וכו'. מלשון זה משמע דריבוי ריעותות גרע טפי וכדעת רש"י בתמורה כ"ב א' וכ"א ב' ובמעילה י' ב' אבל באמת אכתי לא ניחא הלשון כלל דא"כ כיון דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה א"כ אמאי תרעה הא מכיון שנתכפרו הבעלים אח"כ ס"ל לרש"י ז"ל דתמות ואמאי כתב רבינו דתרעה ועוד הא כתב רבינו אח"כ נמצאת אחר כפרה אע"פ שנמצאת בע"מ או עברה שנתה וכו' משמע דריבוי ריעותות מעלי טפי לכן מחק מרבינו אע"פ שנמצאת בע"מ או עברה שנתה וכו' הראשון ועי' ג"כ בלח"מ וס"ל כפי' התוס' ומ"מ היכא דנמצא אחר כפרה תמות ולא דמי לאבדת לילה וכדמחלק הש"ס שם בתמורה כ"ב א' דלילה לא חזי לא לגופה ולא לדמי משא"כ עברה שנתה ובע"מ דלדמי מיחזי חזי (וכדאיתא הלכה ז) ועיין תוס' שם כ"א ב' בד"ה ולד וכו' יעו"ש היטב ובמעילה שם יעו"ש היטב.
וזה תלוי בחילוף הגירסאות שבין רש"י ותוס' בתמורה כ"ב א' דגירסת רש"י והיא גירסתנו מוכח דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה אמנם גירסת התוס' שם בד"ה אי תניא וכו' מבואר דריבוי ריעותות מביאות לידי רעיה יעו"ש היטב ועיי"ש עוד בד"ה ומי אמר וכו' ועיי"ש עוד בתוס' ד"ה אמר לך וכו' שמשמע שם דאדרבה כשיטת רש"י דאבודין לחוד קיל טפי מהיכא שאבדה ונמצאת בע"מ יעו"ש היטב ועיין בצאן קדשים שהביא בשם ברכת הזבח שהרגיש בזה והעולה מהצאן קדשים הוא כך דרבא ס"ל דאבדה לחוד ונמצא לאחר כפרה מתה והא דנקט במשנה ונמצא בע"מ לרבותא הוא דנקיט וכמש"כ שם כ"א ב' ובמעילה י' ב'. אמנם ר"ל ס"ל דעברה שנתה רועה וה"ה באבדה לחוד דתרעה ודוקא בנמצאת בע"מ אז אמרינן היכא דנמצאת לאחר כפרה תמות יעו"ש היטב והדברים מתמיהים הא שם כ"ב ב' איתא בהדיא דאבדה ונמצאת אחר שכיפרו בעלים תמות לרבנן וכי בכל מקום נפרש לר"ל דמיירי בנמצאת בע"מ ועוד הא רבינו פסק בהלכה ז' כר"ל ומ"מ ס"ל באבדה לחוד ונמצאת אחר שכיפרו בעלים דתמות. ולפענ"ד נראה דהתוס' לא כתב רק ליישב אליבא דשיטת רש"י ז"ל דס"ל דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה אמנם התוס' לשיטתייהו י"ל דמפרשים הכי דהש"ס מקשה אליבא דר"ל דס"ל שעברה שנתה רועה והא מבואר מהתם דיומא דדחוי מתה ומשני דעל כרחך צריך אתה לחלק בין הדחויים לאבודין דבאבוד כל שנמצאת קודם הכפרה רועה לרבנן ואילו בדחוי אע"פ דישנו קמן מ"מ מת וה"נ איכא לחלק בין דחויין לעברה שנתה והבן היטב.
והא דקתני אלא תרעה עד שיפול בה מום מיירי בנמצאת תמימה אבל בנמצאת בע"מ הא מסתאבא וקיימא וכדאי' בתמורה כ"ב א' שם א"נ דמיירי בנמצאת בע"מ עובר וכמש"כ התוס' במעילה שם בד"ה ואם עד וכו' ואף דהש"ס מקשה עלה בתמורה דא"כ ישמור מיבעיא ליה יעו"ש יש לומר דהיינו דוקא בדס"ד דלא קאי רק אאבדה ונמצאת בע"מ אבל לבסוף דמסקינן דקאי נמי אאבדה ועברה שנתה והתם ע"כ רועה עד שיסתאב דהתם לא שייך שימור להכי נקט רועה והבן וכן מצאתי שם בצאן קדשים.
ודע דיש לקיים הנוסחא זו שלפנינו ברבינו וס"ל לעולם כדעת התוס' דריבוי ריעותות מביאות לידי רעייה רק דלא נימא כיון דנמצאת בע"מ או עברה שנתה הוי כדחויין וכדס"ד דש"ס בתמורה שם לכן כתב אע"פ שנמצאת בע"מ או שנמצאת אחר שעברה שנתה מ"מ לא הוי כדחוי ובסיפא קמ"ל דלא נימא דריבוי ריעותות מביאות לידי רעייה אע"פ שנמצאת לאחר כפרה וכנ"ל.