הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה ג
האחרת תמות וכו'. כרב הונא אמר רב בתמורה כ"ג א' והא דלא פסק כרבי אבא שס"ל דהכל מודים בנתכפר באינה אבודה שאבודה תמות לא נחלקו רק אם נתכפרו באבודה יעו"ש היטב כתב מרן משום דמסתבר טעמיה דר"ה ועוד דאתיא אליביה סתם מתני' כדברי הכל עכ"ל וכוונתו למה שהקשו שם על ר"א רישא רבנן וסיפא ר' ועוד הקשה שם מהך מתניתין דיומא ס"ב א' והוכרח לפרש דקאי כרבי אבל לר"ה אתי כד"ה ומיירי בשמשך יעו"ש בתוס' ד"ה וטעמא דצבור וכו' יעו"ש היטב (וע"ע בתוס' שם ע"ב בד"ה הא מא' וכו' שכתב דהש"ס הדר ביה מהסוגיא קמייתא וס"ל דהמשנה אתי ככו"ע ומיירי בכל ענין ועי"ש היטב) אמנם מהך משנה דיומא אתי שפיר אליבא דר"ה משום דלפ"ז אתיא מתניתין כפשטיה לרבנן וכ"כ התוס' יו"ט ויש להעמיס זה בכוונת מרן ג"כ דקאי אליבא דמשנה דיומא והבן. וע"ע בתוס' שם כ"א ב' בד"ה ולד חטאת וכו' שכתב דהסוגיא דפסחים צ"ז א' והסוגיא דמנחות פ' א' לא אתי כר"א יעו"ש היטב דלר"א מאי קושיא התם בפסחים ובמנחות הא כיון שנתכפר בשאינה אבודה גם רבי מודה דתמות האבודה ולפ"ז אתיא שפיר דברי שמואל כפשטא וחדא קתני ולא הוצרך לשנויי דשמואל כר"ש ס"ל יעו"ש היטב ושם ועיי"ש בצאן קדשים. וע"ע שם כ"ב ב' בתוס' ד"ה אפי' אבודה וכו' (וע"ע בתוס' זבחים קי"ב א' בד"ה הא מני וכו' שהסוגיא דהתם אזיל אליבא דר"א וכו' יעו"ש היטב וצע"ק והבן) ודע כי רבינו בפי' המשניות העתיק דברי ר' אבא ועיי"ש בתוס' יו"ט מ"א שהעתיק מנוסח ארץ ישראל שהביא רק הא דר"ה יעו"ש היטב.
תמימה תקרב וכו'. תמורה כ"ד א' בכורות ל"ג א'.
קודם שיזרק דם התמימה מותרת אחר שנזרק דמה אסורה בהנאה. כצ"ל וכ"כ מרן והלח"מ וכת"ק דהתם בתמורה ובבכורות שם ועיין בלח"מ.
ימכרו שתיהם וכו'. בתמורה כ"ב ב'.