הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה יט
מקדשות את וכו'. זבחים פ"ח א' מנחות ח' ב' י"ט ב'.
כמו שביארנו וכו'. לעיל סי' ט' סעיף ט"ז י"ז.
מקדשין דם וכו'. עיין זבחים פ"ז א' ב' דבעי מיניה ר"ל מר' יוחנן ופשיט ליה דמקדשין ליקרב ודחי לה יעו"ש ופירש"י שם דבעי לה אם קיבל הדם בכלי שרת מהו שיקדש שמותר להקריב את האימורין הפסולין לכתחלה יעו"ש היטב ועיי"ש בתוס' מה שפי' בשם ר"ת דאדרבה דר"י פשיט ליה דאסור לכתחלה להקריב אעפ"י שנתקבל בכלי שרת כדין יעו"ש היטב ובתוס' מנחות ז' א' ד"ה אין וכו' יעו"ש היטב ועיין כריתות כ"ד ב' ובתוספות שם ד"ה קסבר וכו' ועיין במרן ולח"מ שחלקו בין דם לשאר דברים יעו"ש ובזה י"ל דלזה כיון רבינו בסעיף י"ח שכתב וכן כשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו מתקדש ולא יפדה לעולם וכו' ור"ל דלזה דוקא מתקדש לענין שלא יהא נפדה אבל לא לענין שיקרב אבל הכא לענין דם כשרין ליקרב וק"ל וע"ע תוס' זבחים כ"ז ב' בד"ה האי רצפה וכו' יעו"ש היטב שכתב בפשיטות דאין כלי שרת מקדשין ליקרב.
אבל יש לעיין דאכתי תקשה א"כ אמאי פסק לקמן סימן ס"ז סעיף י"ט דאין הלכה כר' יוסי משום דס"ל דכלי שרת מקדשין את הפסולין ליקרב כדאיתא בכריתות כ"ד ב' וכמו שהקשה הלח"מ ותירץ הלח"מ אין שייך כיון דבדם פסק דמקדשין הכלי שרת להקריב ועיי"ש בפי' המשנה לרבינו דכתב וז"ל ואין הלכה כר' אליעזר ולא כר' יוסי לפי שר' יוסי אומר כלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל זה נדחה עכ"ל והנה בזה י"ל דמשום הכי לא פסק כרבי יוסי משום דר"י ס"ל כר"ש דכל העומד ליזרק כזרוק דמי ובזה לא פסק רבינו כוותיה אבל במאי דס"ל לר"י דכ"ש מקדשין הפסול ליקרב בזה שפיר הלכה כמותו אף שלשונו בפי' המשניות אינו במשמע כן מ"מ י"ל דכאן חזר בו ובזה ס"ל הלכה כר"י ויש לעיין במנחות ק"ב ב' דשם מסיק דאין הטעם דר"י משום דס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי רק דטעמו משום דכ"ש מקדשין את הפסולין ליקרב יעו"ש היטב וכן יש לכוין הש"ס דכריתות הנ"ל וזה לכאורה דלא כפי' רבינו בפי' המשניות דטעם דר' יוסי משום דס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי יעו"ש ולפירושו איצטריך לר' יוסי לתרווייהו טעמי משום דס"ל דכ"ש מקדשין פסולין ליקרב וס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי רק דס"ל דבטעמא דכ"ש מקדשין פסולין ליקרב בהא לחוד סגי וא"כ פירוש רבינו בפי' המשניות לכאורה נגד סוגיא דמנחות הנ"ל ויש לעיין בזה וע"ע בהל' תרומות פי"ג ה"ו ובהשגת הראב"ד שם וע"ע לקמן פ"ד ה"א דמשמע שם דמספקא ליה אם אמרינן כזרוק דמי או לא.
אולם יש ליישב דברי רבינו דס"ל דהא דאין הלכה כרבי יוסי הוא מטעם שכתבו התוס' בכריתות כ"ד ב' וז"ל ורבנן דאמרי ישפך לא קשיא די"ל דכי נמי בעלמא מקדשי ה"מ משום דהוו קדשים אך אירע בהן פסול אבל הכא דנמצא שהיה חולין אין כ"ש מקדשים אלא קדשים פסולין עכ"ל וזה טעם רבינו להלן בסי' ס"ז. והנה נשאתי עיני וראיתי כי כבר הלכו בו נימושות עי' באהע"ז סימן קכ"ד בחלקת מחוקק ס"ק א' שם הקשה דמוכח מדברי רבינו דס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי יעו"ש שהוכיח כן מהא דלקמן סימן ס"ז יעו"ש היטב והב"ש השיג עליו ואמר כי אישתמיטתיה הש"ס דכריתות יעו"ש היטב. ותמה תמה אקרא כי לענ"ד לא אישתמיטתיה כי נמשך אחר פירוש רבינו במשנה (וכ"ה דעת הרע"ב בפ"ו דכריתות) כי ר"י ס"ל להני תרתי טעמי ומשום דס"ל דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב הו"ל ככשרים ושוב הו"ל עומד ליזרק וכזרוק דמי יעו"ש ובהא דכ"ש מקדשין ליקרב פסק כוותיה א"כ לא נשאר הטעם דלא פסק כוותיה דר' יוסי רק מטעם דס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי ושפתי החלקת מחוקק ברור מללו. רק דלפ"ז יש לעיין איך יבאר לנו רבינו הסוגיא דמנחות הנ"ל ואין לומר דס"ל דלא כסוגיא דמנחות משום דבכולי תלמודין קי"ל דר"ש ס"ל העומד ליזרק כזרוק דמי ועיי"ש בתוס' ע"א ד"ה דאי בעי וכו' יעו"ש היטב עם כל זה לא ניחא דכיון דהש"ס דמנחות ס"ל דמטעם דר"י דס"ל דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב וכו' דזה לחודיה די דנימא דהדם יזרק והבשר יאכל ורבינו ס"ל ג"כ דכלי שרת מקדשין ליקרב הדם ואמאי פוסק לקמן בפ"ד דלא כר' יוסי ואי משום שס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי הא מ"מ בטעם זה לחוד דכ"ש מקדשין הפסולין ליקרב דבזה לחודיה סגי דנימא דהדם יזרק והבשר יאכל והטעם דכיון דמקדש פסולין ליקרב א"כ ע"כ יזרק הדם לבסוף ולכן הוה כאילו נודע אחר זריקה. ובאמת יש לעיין למה פסק לקמן בפ"ד דהדם ישפך דע"כ הדם יזרק ואף אם נימא דס"ל דלאו כזרוק דמי ולכן הבשר ישרף אבל מ"מ אמאי לא יזרוק הדם כיון שנתקבל בכלי שרת וצ"ע בזה.
והנה מצאתי בספר נר תמיד על כריתות שם כמה דברים ממה שכתבתי ונהניתי. ובזה מה שתמהתי לבסוף מצאתי שם שכתב בשם ס' מ"ח וז"ל ותירץ דוקא לר' יוסי דסבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וא"כ לדידיה באם נימא דכלי שרת מקדש הפסול ליקרב והוי כזרוק וא"כ הבשר יאכל אמרינן שפיר והדם יזרק משום דכלי שרת מקדש הפסול ליקרב אבל לדידן דלא ס"ל כל העומד ליזרק וכו' ממילא הבשר ישרוף וא"כ ממילא אין הדם בזריקה אלא ישפך דהא קי"ל כר' יהושע דאם אין בשר אין דם וכפירוש הרמב"ם פ"א מהל' פסולי המוקדשין שאם נפסלו הבשר והאימורים אף שהדם כשר דהדם ישפך ולכך הכא דלא אמרינן כזרוק דמי והו"ל ידיעה בשעת סליחה וא"כ הבשר בשרפה וממילא הדם ישפך ולא קשה כלל ויתורץ מש"כ התוס' בכריתות מה מיבעי נימא דלא כרבי יוסי וכו' די"ל דדוקא הכא באם כ"ש מקדש הפסול ליקרב גם הבשר יהיה מותר באכילה א"כ מקדש שיהא מותר לזרוק הדם אבל היכא דבשרו ואימוריו נפסלין ממילא אין לזרוק הדם ואיתא בפסחים ע"ח דר"י ס"ל אם אין בשר אין דם כר' יהושע והא דמיבעיא כ"ש מהו שיקדש אימורין ובזה בוודאי אין מקדש כדמוקי בגמרא או או קתני שקבלו פסולין אף שזרקו כשרים את הדם אם עלו לא ירדו וכיון דלכתחלה לא יקרב וכיון שאין בשר אין דם וממילא אין לזרוק הדם עכ"ל.
אבל לא עלה ארוכה לקושייתי דהא במנחות ק"ב ב' מסיק דלא ס"ל כלל הא דעומד ליזרק כזרוק דמי ומ"מ מטעם דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב בזה בעצמו יש די שס"ל שהדם יזרק והבשר יאכל ועוד יש לעיין א"כ באיזה אופן כתב רבינו כאן דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב כיון שאין הבשר נותר. אבל בזה י"ל דאה"נ דמיירי כאן כגון בדם של קרבנות הנאכלים דהדם נפסל ושוב עלה הדם בכלי שרת דאז גם הבשר כשר לאכילה אף שהאימורים לא עולים ע"ג המזבח מ"מ כיון שהבשר כשר לאכילה גם הדם כשר לזריקה וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.