הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ח
הקדש מקבלו. לכאורה משמע שם פ"ד א' דזה לדברי ר"ש יעו"ש וא"כ רבינו שפסק כדברי ר"י בהלכה ו' לא הו"ל להביא זה הכלל ועיי"ש ב' אולם בתו"כ פרשת צו פ"א ובזבחים כ"ז ב' ובנדה מ' ב' משמע לכאורה דר"י ג"כ ס"ל זה הכלל רק דממעט הני תלת דסעיף ו' ועי' בזבחים פ"ט ויש ליישב דגם ר"י ע"כ ס"ל האי כללא והכי משמע בתוס' ס"ח א' ושם כ"ה א' ובמנחות י' ב' יעו"ש והא דקאמר ור"י יליף טעמיה מפני מה לן בדם וכו' היינו לומר שמטעם זה הוא פסולו בקדש מיקרי והבן ופשוט.
לא יעלו. זבחים מ"ג א' פ"ד א' ק"כ א' ועיין בתוספתא פ"ט שמסיק וז"ל כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואם עלו ירדו עכ"ל ודע דהתוס' בזבחים פ"ד א' ד"ה זאת וכו' הקשו לר' יהודה דס"ל דכל הרצפה כשרה א"כ כולן עלו וכו' וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת העזרה עכ"ל וכ"כ בנדה מ' א' ד"ה זאת וכו' יעו"ש וכ"כ באם ירדו לא יעלו דהיינו דשחט על הרצפה ואח"כ נתן על הדף או ירדו בלשכה או באולם יעו"ש י"ד א' בד"ה הג"ה תוך וכו' אמנם שם פ"ז א' ד"ה כבש וכו' כתב דשמא רצפה לא מקדשה רק כשרין ולא פסולין יעו"ש וכ"כ עוד במנחות נ"ז ב' בד"ה כבש וכו' יעו"ש היטב.