אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ב · הלכה טז

הלכה טו

במזיד פסול. עיין במרן מה שהקשה שהוא נגד מסקנת הש"ס שם פ"ג א' וכתב בשם ר"י קורקו"ס וז"ל שטעם רבינו משום דמסיק שם (ל"ו א') תרי תנאי ואליבא דר' יהודה פי' דתנא דההיא ברייתא דמוכח מינה לר' יהודה דדוקא בכופר פליג אההיא מתניתין וגם מתניתין דפ' התערובת מצינן לפרושי כההיא דכל הפסולים ובדלא כיפר מיירי ומעתה הדין עם רבינו שלא נסמוך על אותה פשיטות ולהניח משנה דכל הפסולים ולא דחינן ברייתא מקמי מתניתין ומפרשים בלא כיפר עכ"ל וכתב ע"ז מרן וז"ל ודבריו אלה צ"ע עכ"ל ולא ביאר למה ואמרתי לבאר רמיזת מרן. דהנה שם ל"ה ב' איתא דר"י ס"ל דאם חשב בשעת שחיטה ע"מ להניח את דמו או אימוריו למחר דפסול ומפרש שם הטעם (ל"ו א') דכיון דאם הניחן למחר פסול לכן אם חשב להניחן למחר ג"כ פסול והקשה א"כ למה לא פליג בחישב על הניתנין בחוץ ליתנן לפנים ג"כ יפסל ומשני קסבר ר"י דבעי' שיהא המחשבה במקום משולש יעו"ש ופריך ומי אית ליה לר"י האי סברא והא אית ליה לר' יהודה דלא תזבח כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה ע"מ ליכנס דמה לפנים ופריך ומי לית ליה לר"י דאם שחט ע"מ להכניס דמה לפנים דכשר והא ס"ל דאם הכניס בשוגג כשר ומיירי בכיפר והשתא התם עיולי עיילא אי כיפר אין אי לא כיפר לא הכא דחשיב חשיבי לא כ"ש ומשני תרי תנאי אליבא דר"י יעו"ש היטב והעולה מזה דהמשנה דכל הפסולין ס"ל דאם חישב ע"מ להכניס לפנים שכשר לא ס"ל כההיא ברייתא דכל דבר רע וס"ל כהמסקנא דשם פ"ג א' דאם עיולי עיילא אינו פסול רק בשכיפר ולא בלא כיפר אבל הברייתא דכל דבר רע פליגא אמתניתין דכל הפסולים ואמסקנא דהכא וא"כ אית לן למיפסק אליבא מסקנא דהכא דהיא מוכרחת מהברייתא דאייתי הש"ס הכא והובא בתו"כ אחרי פ"ו פרשה ה' יעו"ש. ומש"כ הר"י קורקוס דלא דחי ברייתא למתניתין וכו' אדרבה הא במשנה מבואר כהברייתא דתו"כ ולא כהברייתא דדבר רע וצע"ג בזה ולפ"ז גם דברי הלח"מ תמוהים מאד עיין עליו (לבד מה שיש הרבה ט"ס בדבריו כמבואר למעיין בהם).
ולפי שלא יהיו דברי רבינו תמוהים כ"כ. נ"ל ליישב כי באמת לכאורה קשה מנ"ל לר"י לחלק בין שוגג למזיד וכמו שתמה הלח"מ וע"כ ס"ל דבמזיד קנסוהו מדרבנן ובשוגג אוקמוה אדאורייתא ומדאורייתא אין חילוק בין שוגג למזיד (ולכאורה יש ראיה לזה מהא דשם ק' א' דשאל אותן שמא הכניסו דמה לפנים והו"ל למשאלינהו שמא בשוגג עיילינהו ומשום מררייהו איתניסו אלא ודאי דמן התורה אין חילוק בין שוגג למזיד) ור"י קאי על פלוגתא דר"ש ור"א וס"ל כר"א במזיד ומטעם קנס ובשוגג ס"ל כר"ש. ולכאורה משמע כן מלשון המשנה דשם פ"ב א' (אף דבתו"כ פרשת צו פ"ח לכאורה לא משמע כן ועיי"ש בקרבן אהרן) ושיעור דברי הש"ס כך הוא הא מזיד פסול. ור"ל מדשנה בשוגג כשר מבואר מינה דבמזיד פסול אף שלא עשה פסול גמור מדאורייתא. ובעי הש"ס בשכיפר או בשלא כיפר. ר"ל איך ס"ל לדינא לר"י באיזה אופן מה"ת פסול אם בשכיפר דוקא וכר"ש ולפ"ז יהיה הפי' הכי דאם לא כיפר בשוגג כשר ובמזיד פסול או בשלא כיפר וס"ל כר"א רק כל שהכניס לכפר ה"ז פסול מה"ת ולפ"ז הא דמכשר בשוגג קאי על שלא הכניס לכפר ע"ז קאי ומחלק בין שוגג למזיד ומסיק דס"ל כר"ש ומשו"ה בעינן בשוגג כיפר דוקא ובמזיד פסול אפי' לא כיפר ועל דרך זה יפורש נמי הך דשם ל"ו א' והבן היטב.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה