הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה לג
אימורי קדשים וכו'. זבחים פ"ט ב'.
והם בחוץ וכו'. שם צ' א' מימרא דרב פפא והכא לאו בדרך דחיה קאמר רק לקושטא דמילתא אמר משא"כ לקמן בפי"ז הי"ט כתב מרן דבמנחות מ"ז ב' אמר ר"פ בדרך דחיה יעו"ש היטב וה"ט דהכי איתא שם במנחות מתקיף לה ר"פ וממאי דכי איתנהו אבראי פליגי דילמא בדאיתנהו אבראי דכו"ע לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא וכו' יעו"ש ומדקאמר דילמא אלמא דלדחיה בעלמא קאמר משא"כ הכא אמר בדרך החלטה גמורה ומה שהקשו כאן מהא דמנחות ה"ק איך פריך התם דיש לדחות כן והא הכא קאמר בפשיטות להיפך ופשוט וק"ל ולא ידעתי מה היה קשה לו לבעל הלח"מ בזה.
גם מש"כ מהא דרבינו פסק כרב גידל ולרב גידל על כרחך מוכרח הוא דלא פליגי באיתנהו בגוואי כמבואר במנחות מ"ז ב' יעו"ש היטב הנה כבר קדמו מרן גופיה בזה לקמן פרק י"ז יעו"ש היטב בתירוץ השני.
ומה שהקשה על תירוץ הר"י קורקוס שהובא במרן בפ"ג מהל' מעילה ה"ג יעו"ש אפ"ל דהר"י קורקוס כתב זה לתרץ דברי רבינו דפסק כרב גידל בחדא בהא דאינה מביאה לידי פיגול אבל בהא דאינו מוציא לא פסק כוותיה משום דבמעילה דף י"ב מייתי סייעתא לדרב גידל להא דאינו מביא לידי פיגול יעו"ש היטב ובתוס' ד"ה הפיגול וכו' יעו"ש ובד' ו' א' ושם ע"ב ובתוס' ד"ה שלא כתיקונה וכו' יעו"ש היטב והא דקאמר הש"ס דלא איתותב רב גידל וכו' היינו בניחותא או דהש"ס דמנחות לא נחית לחלק ביניהן וכמש"כ התוס' במנחות מ"ז ב' בד"ה ולאו וכו' יעו"ש היטב ועי' במרן לקמן בפרק י"ז ובפ"ג מהל' מעילה שם וע"ע בתוס' מנחות ע"ט א' ד"ה והדר וכו' ואי"ה במקו"א עוד יבואר מזה.
החזירן מקטירין וכו'. הראב"ד השיג ע"ז ודעתו שאינן נקטרין ולענ"ד נראה דרבינו הוציא זה מהא דאיתא בספ"ק דמעילה כי אמר ר' עקיבא זריקה מועלת ליוצא לשריפה יעו"ש ברש"י שפי' דלענין שלא ליבעי שריפה לאלתר רק בעי עיבור צורה יעו"ש והתוס' בד"ה כי אמר וכו' השיג ע"ז יעו"ש וי"ל דרבינו מפרש לשריפה ר"ל להקטרה משא"כ באכילה. אבל לכאורה לא משמע כן בהלכה ל"ב אבל י"ל בזה כי אה"נ כוונת רבינו כן לשרפו היינו להקטירו וע"ע בתוס' יו"ט פ"ק דמעילה מ"ג בד"ה מועלין בהן וחייבין וכו' ובפ"ג מ"ב ד"ה ובלינה וכו' יעו"ש היטב ובתוס' חדשים שם.
חייבין עליהן וכו'. זבחים צ' א' מנחות מ"ז ב' וכר' עקיבא ואליבא דרב פפא דס"ל כן ועי' מעילה ו' ב' וכר"ע ועיי"ש ברש"י בדר"ע יעו"ש.