הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה כג
אינה הולכה. בדבר זה יש אריכות דברים. עיין זבחים י"ג א' מחלוקת ר"ש ורבנן בחשב מחשבת פיגול או פסול בהולכה דלר"ש כיון דאפשר לבטלה לא הוי עבודה ולא פסלה ולרבנן הוי עבודה ופסלה יעו"ש ובתוספתא שם פ"א (ושם הלשון מגומגם וצריך תיקון יעו"ש היטב ודוק) ובתו"כ פרשת צו פי"ב פרשה י"ח יעו"ש היטב. והנה מפשט לשון המשנה משמע דדוקא בהלוך מרובה פליגי ומטעמא לפי שאפשר לבטלו ולשחוט בצד המזבח אמנם אם שחט בצד המזבח וזרקו ושם חשב עלה זה תלוי אם נימא דהילוך שלא ברגל הוי הילוך א"כ הוי הולכה מעלייתא ופסיל ביה מחשבה ואי לא הוי הילוך שלא ברגל הילוך לא פסלה ביה מחשבה וכן איתא שם י"ד א' ואת"ל סבר הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה אין מחשבה מועלת כלל עכ"ל הגמ' מבואר מזה דמספקא ליה אי ס"ל הולכה שלא ברגל שמה הולכה פסל ביה מחשבה ואי ס"ל לא שמיה הולכה לא פסל ביה מחשבה כלל בהולכה. ולפ"ז רבנן דפליגי עליה ס"ל אפי' הולכה דאפשר לבטלה מ"מ הוי הולכה ופסלה ביה מחשבה. ולפי"ז י"ל דר"ש אולי ס"ל דאם לא היה הולכה כלל מ"מ לא מיפסל העבודה בזה דבלא הולכה נמי כשר ולרבנן י"ל ג"כ דבלא הולכה נמי כשר ומ"מ אם חשב בהולכה המחשבה מהניא לפסול. א"נ י"ל לרבנן דס"ל דהולכה מעכבת ובלא הולכה כלל פסולה ולכן ס"ל כיון דא"א שלא בהולכה כלל הו"ל הולכה עבודה כשאר עבודות ופסלא ביה מחשבה, אבל יש סברא לומר ג"כ דהולכה על כרחך בעי לכו"ע ובלא הולכה כלל פסולה לכו"ע רק דבזה פליגי כיון דבאמת אי לא היה מוליך מ"מ יכולין לזרוק לא הוי עבודה חשובה דמביאה לידי אכילה לכן לא פסל בה מחשבה לר"ש אבל מ"מ בעי הולכה דמ"מ עבודה היא מדפסיל בה זר כדאי' שם ע"ב. והנה שם ע"ב בעו לה אי הולכה שלא ברגל הוי הולכה או לא ופירש"י וז"ל ופסלה בה מחשבה לרבנן או אם עשאה זר פסולה או לא שמיה הולכה ולא פסלה ביה מחשבה עכ"ל.
ולכאורה יש לעיין בזה למאי נפק"מ כ"כ דאם הוי הולכה פסלה ביה מחשבה לרבנן ואמאי לא פי' דפסלה בה מחשבה לר"ש נמי ועוד אמאי לא פי' דאם נימא דהולכה היא העבודה כשרה ודי בזה ואם לא שמיה הולכה בעינן דיחזור ויתקן וליבעי הולכה אם יש לו תקנה ואם אין לו תקנה נפסל בכך. והנה בתוס' שם לפי גירסת הצאן קדשים איתא שם כך וז"ל פירש"י ליפסל בה במחשבה וגם בזר דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה או אם זר מוליך אפילו בהושטת ידו פסולה ואינו יכול לתקנו להחזירה ולהוליכה כהן ואי לאו שמה הולכה אינו קרוי עבודה וצריך להחזירה לאחוריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן בהושטת יד דכהן יעו"ש היטב. והנה לא העתיקו דפסלה בה מחשבה לרבנן דוקא ויכול להיות דמיירי נמי לר"ש וכתבו נמי דאם לאו הולכה היא מחוייב להחזיר ולהוליך ומשמע לכאורה דזה הוי לכו"ע ועל כרחך צריך להוליך וכן משמע נמי מהא דפשט הש"ס מהא דיושב ושמאל פסול הא עומד דומיא דיושב כשר ופשיט מינה דהוי הולכה אף שלא ברגל יעו"ש. ומינה מבואר דאם נימא הולכה שלא ברגל לא הוי הולכה הוי עבודה פסולה אף בעומד מבואר מזה דהולכה היא דבר המעכב את העבודה וא"כ כי מסיק דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה וע"כ צריך לחזור ולהוליך ברגל וא"כ יש לעיין אמאי ס"ל לר"ש דלא פסלא בה מחשבה הא כיון דאפי' אם עומד בצד המזבח ושוחט וזורק על כרחך מוכרח לעשות הולכה ברגל וא"כ לכאורה צ"ל דס"ל לר"ש דהן אמת דבעינן ארבע עבודות מ"מ עבודה דאינה מוכרחת להיות רק מחמת גזיה"כ ולא מחמת עצמה אינה חשובה ליפסל במחשבה אף כי באמת דחוק היא כיון דבעינן ע"כ הולכה ברגל א"כ עבודה חשובה היא ולא אפשר לבטלה ולמה לא פסיל בה מחשבה.
ולכאורה היה נ"ל לומר כי לר"ש מספקא ליה לעיל י"ד א' אי ס"ל הולכה שלא ברגל שמי' הולכה ופסלה ביה מחשבה אי לא שמיה הולכה ולא פסלא ביה מחשבה וס"ל דלא בעי כלל הולכה אבל לרבנן י"ל דשפיר בעי הולכה והולכה מעכבת לכן פסלה בה מחשבה. ובזה יש ליישב מאי דכתב רש"י בד"ה שמה הולכה ופסלה בה מחשבה לרבנן וכו' דאילו לר"ש פשיטא ליה דלא שמה הולכה דאם שמה הולכה א"כ אמאי פסיק ותני במשנה דאין מחשבת הולכה פוסלת במזבח החיצון דאפשר לשחוט בצד המזבח וזורק והא אכתי מחוייב להושיט ידו ולזרוק על המזבח וא"כ המחשבה פוסלת אז אלא ודאי דלר"ש ס"ל דלאו הולכה היא ואינה מעכבת כלל. אך יש לעיין קצת דא"כ אמאי אמר שם י"ד א' ואת"ל סבר הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה וכו' דמשמע דספוקי מספקא ליה ואמאי לא פשיט ממתניתין מדס"ל דאין הולכה פוסלת במחשבה אלמא דהולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה. והיה אפ"ל דממתניתין אינו ראיה כ"כ דלעולם י"ל דבעי ר"ש הולכה והולכה שלא ברגל לעולם לאו שמיה הולכה והנה ת"ק ס"ל דאם חישב בהולכה מחשבת פסול הוי פסול ולית ביה שום תיקון אמנם ר"ש ס"ל באמת דהולכה בעינן והולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה וס"ל דבחטאת החיצונה לא פסלה מחשבה משום דאפשר לבטלה ואי משום דבקרוב למזבח הא התם מחוייב לעשות הולכה ברגל ואי הוא עביד שלא ברגל לאו הולכה היא כלל ולא פסלה בה מחשבה ומחוייב לעשות הולכה אחרת ברגל ואי חשיב אז י"ל דשפיר פוסלת מחשבה בה רק ר"ש מיירי מאותו הילוך דמיירי ביה ת"ק וס"ל דמחשבה פוסלת וע"ז קאי ר"ש ואמר דאין מחשבה פוסלת אבל יש ג"כ מחשבה שפוסלת בהילוך לר"ש אבל ג"ז דחוק מאד דמשמע דכללא כייל ר"ש דאין מחשבה מועלת בהילוך כלל והנה בכ"ז צריך עיון רב.
שוב איתא שם ט"ו א' הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן (דלר"ש לאו עבודה היא מדלא פסלה בו מחשבה ולרבנן הויא עבודה) ובעי שם למימר דבהולכה רבתי כו"ע ס"ל דפסלה בה מחשבה כי פליגי בהולכה זוטרתי (ופירש"י בהולכה ברגל כו"ע ס"ל דעבודה גמורה היא ופסלה ביה מחשבה ולא פליגי רק בהולכה שלא ברגל ועיין במל"מ שהאריך טובא בזה. והנה פי' השלישי שהביא דיש לפרש הש"ס הכי דהולכה רבתי וזוטרתי מיירי בהולכה שלא ברגל וה"ק בהולכה רבתי שלא ברגל כו"ע לא פליגי דפסולה ולא מיירי במחשבה אלא מצד עצמה פסולה כיון שאין דרכה לעשותה שלא ברגל כי פליגי בהולכה זוטרתי דהיינו שוחט בצד המזבח לר"ש לא שמיה הולכה ופסולה, לרבנן שמיה הולכה וכשרה ומשו"ה פסלא ביה מחשבה. ואין הכוונה דר"ש מיירי בשוחט בצד המזבח וזורק בהושטת יד דלא פסל ביה מחשבה שהרי כבר כתבנו דפשטא דמתניתין איירי בהילוך שנעשה בהכשר ולפי פי' זה על כרחך לומר דלר"ש אפי' שוחט בצד המזבח בעינן הילוך ברגל דהא כי פליגי הוי דומיא דלא פליגי וכיון דלא פליגי כתבנו דמיירי בפסול מצד עצמו ולא בפסול מחשבה כי פליגי הוי נמי בפסול מצד עצמו ולא בפסול מחשבה אלא דבמתניתין מיירי בשכבר הלך ברגל ואצל המזבח הושיט ידו וזרק דלר"ש הולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה ומשו"ה לא פסל ביה מחשבה ומינה ילפינן לשוחט בצד המזבח ולא הלך ברגל דנפסל הזבח משום דלא קיים מצות הליכה ולרבנן פסל בה מחשבה משום דהליכה שלא ברגל כהאי גוונא דדרכה בכך מיקרי הליכה ומינה לשחט בצד המזבח דלא בעינן הילוך משום דהליכה שלא ברגל שמיה הליכה עכ"ל. ושוב כתב וז"ל הפי' השלישי דהליכה רבתי וזוטרתי הוי שלא ברגל לא ניתן להאמר משום קושיית הגמרא דפריך ובהליכה רבתי לא פליגי והא כי פליגי בהליכה רבתי פליגי ואי אמרת דהליכה רבתי דקאמר היא שלא ברגל א"א לומר דבהא פליגי ר"ש ורבנן דהא טעמא דר"ש הוא לפי שהיה יכול לשחוט בצד המזבח ועוד דליכא למימר לפי האמת לרבנן הליכה שלא ברגל שמה הליכה אפי' שלא כדרכה עכ"ל.
והנה זה הפי' שדחאו המל"מ בשתי ידיו, קיימו חי' בעל פנים מאירות בשתי ידים ותורף דבריו דהילוך שלא ברגל דומה להולכה שעשאה זר דמסקינן דלר"ש פסול אף דלאו עבודה היא ליפסל במחשבה מ"מ עבודה היא למיפסל בזר וה"נ לענין שלא ברגל ומתחלה ה"ק דהולכה שלא ברגל פלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן דס"ל דעבודה חשובה היא ולא איפשר למיבטלה לכן פסולה ג"כ שלא ברגל אבל לר"ש דס"ל דלאו עבודה חשובה היא ואפשר לבטלה לכן כשר ג"כ שלא ברגל זהו תורף כוונת הש"ס.
והנה רצה הש"ס לפרש כוונתו כן דבהולכה רבתי כו"ע לא פליגי דפסולה (ר"ל עד שיתקן או פסולה ממש ואין מועיל תיקון דאע"ג דלעיל אסיק בתיובתא למ"ד דלא אפשר לתקונה מ"מ כאן רוצה הש"ס לומר כמ"ד דלא מועיל לה תיקון יעו"ש היטב. ולקמן אי"ה יבואר עוד בזה) אם הוליך שלא ברגל ואף דס"ל דלאו עבודה חשובה היא ולא פסלה בה מחשבה משום דאפשר לבטלה, מ"מ לענין הילוך שלא ברגל הוי כהוליכה זר דלענין זה שפיר מיקרי עבודה וכי פליגי בהולכה זוטרתי פליגי דהיינו ששחט סמוך למזבח והוליכה שלא ברגל לרבנן הוי עבודה גמורה כיון שדרכה בכך ופסלה בה מחשבה ור"ש ס"ל דאע"פ שא"א לבטלה מ"מ לאו עבודה היא כיון שהוליכה שלא ברגל ולא פסלה בה מחשבה דס"ד דר"ש מכשיר בהילוך דלא פסיל מחשבה בכל הולכות הן ברגל (ובהולכה רבתי) או שלא ברגל בהולכה זוטרתי ופריך ובהולכה רבתי לא פליגי ר"ל אם אמרת הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן על כרחך בהולכה רבתי פליגי אם מותר לעשות שלא ברגל, דלרבנן הוי עבודה פסולה דאסור להוליך שלא ברגל ולר"ש כשרה להוליך שלא ברגל דלאו עבודה היא, דקתני אפשר שלא בהילוך שוחט בצד המזבח וזורק ש"מ דפליגי בהולכה שאפשר לבטלה, אבל שוחט בצד המזבח דא"א לבטלה מודה ר"ש דפוסל מחשבה וע"כ ש"מ אם נאמר דהולכה שלא ברגל פלוגתא דר"ש ורבנן על כרחך בהולכה רבתי פליגי ולרבנן דהוי עבודה אסור להוליך שלא ברגל ולא פסלה מחשבה שלא ברגל ולר"ש דלא הוי עבודה מותר להוליך שלא ברגל אבל בעבודה דא"א לבטלה פסלה מחשבה אליבא דכו"ע, ולמאן דגרס בהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דלא פסלה טעמא דלאו כלום הוא ואין שם הולכה עליו לא פסלה מחשבה אלא פליגי בהולכה רבתי אם עשה שלא ברגל דלרבנן פסולה דהוי עבודה ואסור להוליך שלא ברגל אבל לר"ש כשרה ומטעם דלא הוי עבודה דאפשר לבטלה, אבל אי לאו מטעם דאפשר לבטלה מודה ר"ש דאסור להוליך שלא ברגל דהולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה ולכך בהולכה זוטרתי אליבא דכו"ע כשרה כיון דהולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה וא"כ אף דא"א לבטלה מ"מ לאו כלום היא ואין שם הולכה עליו ולא פסלה בה מחשבה וכולה צורך זריקה היא יעו"ש היטב.
ולפי"ז שפיר אזדא ליה קושית המל"מ מאי דהקשה והא פריך הש"ס ובהולכה רבתי לא פליגי וכו' ועל כרחך התם מיירי בהילוך ברגל ומטעם דאפשר לבטלה יעו"ש אה"נ דהמשנה מיירי דבהולכה ברגל פליגי וס"ל לר"ש דמטעם דאפשר לבטלה אה"נ דלא פסלא בה מחשבה ומטעם זה גופיה ס"ל לר"ש דהולכה שלא ברגל שמיה הולכה כיון דלאו עבודה חשובה היא ואפשר לבטלה וכנ"ל. גם מש"כ עוד המל"מ וז"ל ועוד דליכא למימר דלפי האמת לרבנן הליכה שלא ברגל שמה הליכה אפילו שלא כדרכה עכ"ל. וע"כ כוונתו אהאי דאסקינן דכי פליגי בהולכה רבתי פליגי וא"כ ס"ל לרבנן דאפילו הולכה רבתי הוי הולכה שלא ברגל הולכה וע"ז כתב דליכא למימר הכי והיינו משום דהוא מפרש דדומיא דקאמר כי פליגי בהולכה זוטרתי היינו דלר"ש לא הוי שלא ברגל הולכה ולרבנן הוי הולכה ה"נ כדמסיק דפליגי בהולכה רבתי ה"נ כן הוא דמיירי שהוליך שלא ברגל ולרבנן דפסלה בה מחשבה משום דס"ל דשמה הולכה ור"ש ס"ל דלא שמיה הולכה ולכן לא פסלה בה מחשבה וע"ד קושייתו הראשונה. אמנם הרב פנים מאירות בחי' רוח אחרת עמו דמפרש דכי קאמר דפליגי בהולכה זוטרתי היינו שהוליכה ברגל וס"ל לר"ש דכיון דכשרה בלא הולכת רגל לאו עבודה היא ולכן אף שהוליכה ברגל לאו שמה עבודה ואינה פוסלת בה מחשבה ולרבנן דס"ל דשמה הולכה ולכן פוסלת מחשבה בה וה"ה אם הוליכה שלא ברגל פסולה לרבנן דגם הולכה זוטרתי שמה הולכה ועבודה חשובה היא ולכן בעינן ברגל דוקא. וכדמסקינן דבהולכה רבתי פליגי אה"נ דה"ק דמתניתין מיירי בהוליכה ברגל ולרבנן דס"ל דעבודה חשובה היא ופסלה בה מחשבה לכן לדידהו אם הוליכה שלא ברגל פסולה אבל לר"ש דס"ל דאף אם הוליכה ברגל לא פסלה בה מחשבה והיינו מטעם דלאו עבודה חשובה היא כיון שאפשר לבטלה ולכן ה"ה אם הוליכה שלא ברגל לא פסלה וא"כ לרבנן הולכה שלא ברגל לאו שמיה הולכה ולר"ש שמיה הולכה.
והנה לפי"ז בהולכה רבתי ס"ל לר"ש דלא פסיל מחשבה וס"ל דכשר אף שלא ברגל ולרבנן פסול שלא ברגל בהליכה רבתי ובהליכה זוטרתי שלא ברגל פליגי בזה שתי נוסחאות ולחד לישנא דכו"ע פסלה ולחד לישנא לכו"ע לא פסלה עיי"ש ברש"י. והנה לפי"ז אתיא דברי הש"ס דהתם י"ד א' דבהולכה רבתי מכשיר רש"י ובהולכה זוטרתי ג"כ מסתפקא ליה איך ס"ל לר"ש אם סבירא ליה הולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה א"כ לא פסל מחשבה כלל בקרבנות החיצונים לר"ש ואם ס"ל כיון דא"א לבטל א"כ הולכה חשובה היא ובין אם ס"ל הולכה שלא ברגל שמה הולכה פסלה או דס"ל דבעינן דוקא הולכה ברגל ולכן פסלה ביה מחשבה. וע"ע במל"מ שפירש עוד שתי פירושים בהא דקאמר בהולכה רבתי כו"ע לא פליגי דפסלה כי פליגי בהולכה זוטרתי. הפי' הראשון דה"ק בהולכה ברגל כו"ע לא פליגי דפסלה בה מחשבה כי פליגי בהולכה שלא ברגל דלרבנן שמה הולכה ופסלה בה מחשבה ולר"ש לא שמה הולכה ולא פסלה ביה מחשבה (ודוקא בקרוב למזבח ס"ל לרבנן דשמיה הולכה אבל ברחוק ממזבח והוליך שלא ברגל גם רבנן מודו דלאו שמיה הולכה ולכן קאמר הש"ס דבהולכה זוטרתי פליגי והיינו שהיה קרוב למזבח דוקא יעו"ש היטיב). והנה אם שחט בצד המזבח ולא הוליך ברגל לרבנן ודאי כשר ופסלא ביה מחשבה אבל לר"ש בשוחט בצד המזבח אם בעי הילוך ברגל יעו"ש שלא העלה דבר ברור בזה.
ופירוש שני פירש דה"ק דבהולכה רבתי ברגל כו"ע לא פליגי דפסל ביה מחשבה ודאי כיון שעבודה חשובה היא וא"א לעשות בלא הולכה כי פליגי בהולכה ברגל בהולכה זוטרתי והיה יכול לזרוק בהושטת יד לבד בלא הולכה ברגל ואיהו עביד הולכה ברגל לרבנן שמיה הולכה ופסלה ביה מחשבה כיון דאפילו אי היה עביד בלא רגל ג"כ שמה הולכה ופסלה ביה מחשבה כ"ש השתא דעביד ליה ברגל דשמיה הולכה ופסלה ביה מחשבה ור"ש ס"ל כיון דאי בעי היה עביד שלא ברגל ולא היה פוסל ביה מחשבה דלאו שמיה הולכה עכשיו נמי דעביד ביה ברגל ג"כ לאו שמה עבודה ולא פסלה ביה מחשבה.
(ויש לי מקום עיון קצת בדבריו דמתחלה כתב בפשיטות דלהכי נקט הש"ס דפליגי בהולכה זוטרתי משום דדוקא בהולכה זוטרתי ס"ל לרבנן דהולכה שלא ברגל שמיה הולכה אבל בהולכה מרובה כו"ע מודו דלא שמיה הולכה יעו"ש ושוב בהחזרת הפירושים כתב דיש לספק בזה אם בהולכה שלא ברגל בהילוך מרובה ס"ל לרבנן דשמיה הולכה או לא וכתב דזה תלוי בשינוי הנוסחאות אם גרסינן דבהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דלא פסלה א"כ כולל הליכה זוטרתי אף הילוך מרובה אבל אם נימא דהגירסא כו"ע לא פליגי דפסלה ועל כרחך משום שא"א לבטלה והיינו דוקא בכדי הושטת יד וא"כ מעיקרא כי אמר דבהליכה זוטרתי פליגי היינו דוקא ג"כ בהושטת יד ויש לעיין בזה).
וכתב עוד דבין פירוש הראשון ובין פירוש השני אי גרסינן דבהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דפסלה א"כ אין נפק"מ לענין דינא דלשני הפירושים על כרחך כו"ע ס"ל דבהילוך זוטא שלא ברגל הוי הילוך דאל"כ אף בהילוך ברגל באותו הילוך זוטרתי כדי הושטת יד לא פסלה לפי' השני. אמנם אי גרסינן דכו"ע לא פליגי דלא פסלה הנה לפי' השני הוא ה"ק דאם הוליך ברגל בכדי הושטת יד ס"ל לכו"ע דלא פסלה ומטעם דהיה יכול לעשות בלי הילוך ברגל כלל רק בהושטת יד גרידא. ולפי פי' הראשון הא רבנן ס"ל דבהושטת יד הויא שמיה הולכה ופסלה ביה מחשבה.
ומעכשיו נבא לבאר דברי רבינו דמש"כ דהולכה שלא ברגל אינה הולכה וס"ל דאם נתן בהושטת יד לא הוי הולכה כלל ופסולה משום דס"ל דרבנן ס"ל דהולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה וס"ל דגרסי' דבהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דלא פסלא (וכגירסתינו בש"ס) וכ"כ הלח"מ והמל"מ ועי' במל"מ שהאריך קצת בזה יעו"ש היטב. ומעתה נאמר דבהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דאסור להוליך שלא ברגל כיון שא"א לבטלה ול"פ רק בהולכה רבתי ומשום דאפשר לבטלה ומ"מ הלכה כרבנן דאף באפשר לבטלה מ"מ בעי הילוך ברגל דוקא. ובזה ניחא מש"כ רבינו בפי' המשניות דרבנן ס"ל דאפי' באפשר לבטלה מ"מ עבודה היא קאי על הילוך רבתי דוקא אבל בהילוך זוטרתי כו"ע ס"ל דבעינן הילוך ברגל ולפי"ז לא צריכה למימר דהתוס' ורש"י פליגי על רבינו ז"ל בזה וכמש"כ המל"מ. דאינהו מיירי בהילוך רבתי והבן היטב. ומעתה אתי שפיר פסק רבינו כעולא בשם ר' יוחנן דהילוך שלא ברגל לא שמיה הילוך כלל ולא חילק בין הולכה רבתי לזוטרתי. וע"ע בירושלמי פ"ה דיומא ה"א יעו"ש היטב. ולא רציתי להאריך עוד בזה ואי"ה במקו"א יבואר עוד מזה.
לפיכך כהן שקיבל וכו'. כצ"ל ותיבת גדול ט"ס.