הר המוריה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה א
כחצות הלילה וכו'. עיין לעיל פ"ב מהל' תמידין ומוספין הי"א יעו"ש ומש"כ מפיסין עיין לעיל פ"א ה"ב במרן מש"כ בזה ועיין במאור ומלחמות שהאריכו בזה יעו"ש היטב.
ומסדרין את וכו'. לכאורה אינו נכון דהא תחלה היה דישון המזבח ואחר כך היה סידור המערכה כמו שמבואר לעיל פ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"א ויש לעיין בזה.
שבארנו. לעיל בפ"ו מתמידין ומוספין יעו"ש.
פורסין סדין וכו'. יומא ל' א'.
ולמה של וכו'. שם ל"א ב' ל"ה א'.
וטובל ולובש וכו'. לעיל פ"ב ה"ב יעו"ש.
רוב שנים וכו'. יומא ט"ו א' ל"א ב' חולין כ"ט ב' ועיין מש"כ לעיל פ"א ה"א.
ומקטיר קטורת וכו'. עיין בתוספת' פ"ב דיומא וז"ל בכל יום נכנסין שני כהנים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הזהב הרי הוא כקטורת של שאר ימות השנה עכ"ל ומכאן ראיה למש"כ הרמב"ן בענין הפייסות יעו"ש היטב.
ומקטיר איברי וכו'. עיין בשער המלך דהולכת איברים למזבח היה ע"י כהן הדיוט ועיי"ש ברמב"ן ובתוס' יו"ט רפ"ב.
כמו שבארנו. לעיל פ"ו מהל' תמידין ומוספין.
ושבעת הכבשים. עיין לעיל פ"ב ה"ב מש"כ בזה.
ופושט בגדי וכו'. שם כתבתי מזה ויש לעיין למה לא כתב כאן שפורסין סדין של בוץ בינו ובין העם כדאיתא ביומא ל"ד ב' ופקחתי עיני וראיתי כי המל"מ הרגיש בזה יעו"ש היטב.
ובא לו וכו'. יומא ל"ה ב'.
בין האולם וכו'. שם מסקינן בדף ל"ז א' כבין האולם ולמזבח ועיין במרן פ"ג ה"ב ועיי"ש מש"כ בזה יעו"ש היטב.
במזרח ופניו וכו'. שם ל"ה ב' במשנה ושם ל"ו א' ועי' לעיל פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש.
וסומך שתי וכו'. שם ושם בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות יעו"ש.
אנא השם וכו'. שם ל"ה ב' ועיין לעיל פ"ב ה"ו.
לאמר כי וכו'. האי תיבת לאמר ליתא במשנה וגם רבינו לקמן בווידוי שני ובווידוי שלישי לא העתיק תיבת לאמר ועיין בש"ס שלפנינו בוידוי ראשון ובוידוי שני ליתא לתיבת לאמר אבל בוידוי שלישי שם ס"ו א' איתא לתיבת לאמר יעו"ש ולא ידעתי מה המה אלה.
מגריל על וכו'. שם ל"ז א' ועיין לעיל פ"ג ה"א וי"ב וה"ג.
וקושר לשון וכו'. לעיל סימן פ"ג ה"ד.
ולנשחט כנגד וכו'. שם העירותי בזה.
ובא לו וכו'. שם מ"א ב'.
ובני אהרן וכו'. שם ושם מ"ג ב'.
שוחט את וכו'. שם מ"ג ב'.
היכל מבחוץ. שם בש"ס ובירושלמי ובתו"כ אחרי פ"ג.
ונוטל את וכו'. שם ולעיל פ"ב ה"ה.
מן הסמוך וכו'. עיי"ש מ"ה ב' דיש ליקח מן מערב מזבח החיצון ולכתחלה בעינן כנגד הפתח ובדיעבד כשר אף שלא כנגד הפתח עיי"ש מ"ו א' תוס' ד"ה אבל וכו' ושם מ"ה ב' ד"ה הו"א וכו' וזבחים נ"ח ב' ומנחות ס"א א' תוס' ד"ה אבל וכו' וירושלמי פ"ה דיומא ה"ו ותוספתא שם פ"ג יעו"ש ובתו"כ אחרי פ"ג יעו"ש ועיין בלח"מ מש"כ בזה.
הרובד שבעזרה וכו'. ר"ל על אותו הרובד הרביעי שהיה עליו הדם כמבואר שם במשנה מ"ג ב'.
וכלי מלא וכו'. שם מ"ז א' איתא דהיתה נקראת מחתה ובירושלמי איתא דנקראת בזך ולכן כתב רבינו סתם כלי מלא קטורת.
הדקה. שם מ"ג ב' מ"ה א' כריתות ו' ב' וירושלמי פ"ד דיומא ה"ד ותו"כ אחרי פ"ג ועיין לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ג יעו"ש.
אלא טפופות. יומא מ"ח א'.
הגדול לפי וכו'. שם מ"ז א' תו"כ אחרי פ"ג.
לתוך הכף. שם ומפרש דאי אפשר בלאו הכי.
כבר ביארנו וכו'. לעיל בהל' ביאת מקדש פ"ה הי"ח ועיי"ש פ"ט הט"ו, ובהל' פסולי המוקדשין פ"א הל' כ"ב וכ"ד יעו"ש.
מפני כובד וכו'. יומא מ"ז א'. ועי' מש"כ מרן בזה ומש"כ דהולכה בשמאל לא פסל רק מדרבנן יעו"ש לא נראה לענ"ד כן דהא שמאל פסל מדאורייתא כמבואר בזבחים כ"ד יעו"ש ובמנחות י' יעו"ש ועי' עוד בזבחים צ"ח א' ובמנחות פ"ג א' וחולין כ"ב יעו"ש ואי תימא דדוקא בהולכה ס"ל למרן דפסול מדרבנן לבד דזה אינו סברא כמבואר בזבחים כ"ד ב' דדוקא בהולכת איברים לכבש משום דהיא עבודה דאינה מעכבת כפרה אבל בהולכת דם דמעכבה כפרה ודאי דפסול מן התורה יעו"ש היטב ועיין עוד זבחים י"ד ב' יעו"ש היטב וביומא מ"ט ב' ועוד דאי יש לחלק בין הולכת הדם לשאר עבודות א"כ מאי קאמר בזבחים ס"ח ב' דשמאל כשר ביוה"כ יעו"ש ומאי ראיה מהולכה לשאר עבודות וע"ע בירושלמי פרק ה' דיומא הלכה א' ודברי מרן לדעתי צ"ע והעיקר כתירוץ השני שכתב מרן.
עד שמגיע וכו'. יומא נ"א ב'.
הפרוכת פרופה. מכאן משמע שפרוכת אחת היתה וכרבי יוסי דהתם ולעיל פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב פסק כרבנן דשתי פרוכות היו שם ועיין מש"כ לעיל בסימן ל"ט סעיף י"ד יעו"ש היטב אבל בלא"ה לק"מ דהכא מיירי בבית ראשון מדכתב עד שהוא מגיע לארון אבל לכאורה זה אינו דהא במקדש ראשון לא הוי פרוכת וכדאיתא שם נ"ב ב' אבל לק"מ דהא הוי פרוכת דבבי וכדאיתא התם נ"ד א' וכמש"כ רבינו שם וכמש"כ שם ולכאורה יש לעיין על הש"ס שם נ"ב א' דאמאי לא תירצו דהוי פרוכת דבבי אבל באמת לק"מ דהתם מקשה על הך דנקט שתי פרוכות הוי יעו"ש היטב ופשוט. שוב ראיתי כן בגליון הש"ס ד' ווילנא.
שני הבדים. שם נ"ב ב' ורבינו מיירי בבית ראשון לכן כתב בבין שני הבדים ולא כבין שני הבדים יעו"ש בש"ס וק"ל.
אבן השתייה. שם נ"ג ב'.
בראשי אצבעותיו וכו'. יומא מ"ט ב' וזה לשונו כיצד הוא עושה אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו וי"א בשיניו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו וחוזר ומחזירה לתוך חפניו עכ"ל ורבינו לא הזכיר מזה שוב ראיתי בהגהות הגר"א שגורס כרבינו וכ"ה בסמ"ג בסדר העבודה יעו"ש ועי' ירושלמי פ"ה הלכה ב' שם איתא בענין אחר (ועיין לח"מ כאן).
עבודה קשה וכו'. יומא מ"ז ב' מ"ט ב' זבחים ס"ד ב' מנחות י"א א' ועיין לעיל סימן מ"א סעיף ח' יעו"ש ומש"כ עבודה קשה י"ל לפי שיש בזה צער יותר מהכל וכמש"כ תוס' ביומא ד"ה והאיכא וכו' ועיין תוס' מנחות שם ד"ה והא איכא וכו' (ובזה מיושב קושיית התוס' מנחות נ"ד א' ד"ה אין לך וכו' יעו"ש).
וצובר את וכו'. שם מ"ט ב' נ"ב ב'.
שתהיה הקטורת וכו'. שם נ"ב ב' ועיין לעיל פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ח יעו"ש היטב.
עד שיתמלא וכו'. שם ועיין בירושלמי הלכה ב'.
מהלך אחורנית וכו'. עיין פ"ז מהל' בית הבחירה ה"ד יעו"ש.
שם בהיכל וכו'. שם נ"ב ב'.
רצון מלפניך וכו'. שם נ"ו ב' ועיי"ש בירושלמי בנוסח אחר יעו"ש.
צריכין לפרנסה. שם בש"ס איתא ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה וכ"ה בירושלמי שם וז"ל ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו עכ"ל וכ"כ רבינו בפי' המשניות ולכן נ"ל שט"ס הוא וכצ"ל שלא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה מזה.