הר המוריה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ז
את השעיר וכו'. יומא ס"ו א'.
המוכן להוליכו וכו'. שם ע"ב כריתות י"ד א' וירושלמי יומא פרק ו' הלכה ג' ובתו"כ אחרי פרשה ד' יעוין שם היטב.
כשרים להוליכו וכו'. שם ושם.
את ישראל וכו'. אף דרבי יוסי משמע דפליג על זה וסבירא ליה דגם ישראל הוליכו פסק כתנא קמא אבל הרא"ש משמע שפוסק כרבי יוסי דלא הזכיר שהיה משלח על ידי כהן.
וסוכות היו וכו'. יומא ס"ז א' ותוספתא שם פ"ג ועיין שם בירושלמי הלכה ד'.
שיהיו מלוין וכו'. שם במשנה.
לא הוצרך אדם וכו'. שם בש"ס ובתוספתא ועיין שם בירושלמי.
התחום ורואין וכו'. כי מסוכה האחרונה היו שני מילין למקום הדחייה של השעיר ואתי כר"מ יעו"ש היטב בש"ס.
תחת סוכה וכו'. אע"פ שיצא חוץ לתחום מ"מ שרי לחזור לסוכה האחרונה עיי"ש ברש"י.
ודרכיות היו וכו'. יומא ס"ח ב' ופסק כת"ק ומשמע שם מפי' המשניות כי ר' יהודה ס"ל תיכף שהגיע למדבר נעשה מצותו אבל לת"ק בעינן עד שיגיע לצוק יעו"ש וכ"כ התוס' ישנים וכן משמע בש"ס שם דקאמר והא קמ"ל דסבר ר"י כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו יעו"ש משמע דת"ק לא ס"ל כן והסימן דר' ישמעאל דהיו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם לא ס"ל הת"ק דהא שם ס"ז א' איתא דבטלו הלשון מפתח האולם יעו"ש וכ"כ התוס' יו"ט יעו"ש ועיי"ש בירושלמי פ"ט דשבת ה"ג וכאן ה"ה יעו"ש ודע כי הגר"א בהגהותיו מחק תיבות דסבר ר"י בש"ס ולהגהתו משמע דלכו"ע כיון שהגיע שעיר למדבר נעשה מצותו ודברי ר' ישמעאל מחק מהמשנה וכ"כ הב"ח בהגהותיו שהיא ברייתא יעו"ש.
ואחר שמשלח וכו'. שם ס"ז ב' וזה היה מותר תיכף משמסר השעיר למשלחו אבל לא היו שורפים את הבשר עד שהיה הכה"ג קורא וזה היה לאחר שהגיע השעיר למדבר.
כמין קליעה. כן מפרש הך וקלען במקלעות שם ס"ז ב'.
כמו שביארנו. לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ח.