אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק יג · הלכה ד

הלכה ג

לשנים באומד וכו'. עיין מנחות פ"ז ב' והובא במרן. וכתב הראב"ד וז"ל א"א זו לא שמענו ואין לה שרש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין ערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע עכ"ל והנה מהסוגייא שם נ' ב'. אין להקשות ממנה כלום על רבינו ואדרבה לשון המשנה מסייע קצת לרבינו יעו"ש היטיב אולם לשון המשנה שם פ"ז א' דאיתא שם וז"ל שבו היה מודד חביתי כה"ג מחצה בבקר ומחצה בין הערבים עכ"ל משמע קצת כהראב"ד שחצי עשרון היה מודד בבקר וחצי עשרון היה מודד על בין הערבים. ולדברי רבינו א"כ למה צריכין כלל לשתי חצי עשרון ימדוד בעשרון שלם ואח"כ יחלק הקמח לי"ב חלקים שוים באומד ויעשה מכל אחד חלה בפ"ע ויחלוק החלות באומד מחצה לבקר ומחצה לבין הערבים. ועי"ש ע"ב ברש"י ד"ה חביתי כה"ג אותן י"ב חלות שעושה ששה בבקר וששה בערב עכ"ל וזהו כדעת הראב"ד. ואולי י"ל דהיה קשה לרבינו לישנא דתלמודא שם וז"ל מודד ורמינהי חביתי כה"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו אמר רב ששת מאי מודד נמי דקתני מחלק עכ"ל ולכאורה דקארי ליה מאי קארי ליה כיון דנקט וחוציהו ממילא ידעינן דבעי חצי עשרון דבזה יחצוהו ומאי קשיא ליה ועוד עיין תוס' שהרגישו בזה הא איתא בהדיא במשנה דבעשרון היה מודד וא"כ הו"ל להקשות מהך משנה גופא דאיך אמר שוב דבחצי עשרון היה מודד יעו"ש בד"ה מודד וכו' יעו"ש היטיב.
לכן נ"ל דרבינו מפרש כך דמשמע מלשון זה דהיה מודד בחצי עשרון חצי עשרון לבקר וחצי עשרון בין הערבים והא איתא שם דלא היו באין חצאין (ר"ל שלא היה עושה חצי בבקר וחצי בין הערבים) אלא מביא עשרון שלם (ר"ל בבקר היה מביא עשרון שלם ועושה ממנו י"ב חלות וחוציהו היה מחלק החלות לשתים) וע"ז משני ר"ש דבאמת היה עושה עשרון שלם בבקר ומ"מ היה מחלק לשתי מערכות והיה מחלק הקמח לשני חצאים ומכל אחת היה עושה שש החלות (ואולי הטעם דבעינן דומיא דלחם הפנים שהיה שתים מערכות שש המערכת). ועוד י"ל דהוכרח לפרש כן דמפרש שם מאי דאיתא שם כיצד מחלקן לחלות ביד או בכלי קאי ע"כ דמחלק החלות גופייהו דאי נימא כרש"י שפי' על העיסה זה אינו כמו שהקשו התוס' דהא היה עושה כל אחד בפ"ע גם פי' התוס' לא ישר בעיניו דאי קאי על הסלת א"כ מאי קמיבעיא ליה דילמא היה לו מדה קטנה שהיה מודד בה או משקולת קטנה היתה דבסלת לא מצינו שהיא סימן קללה ולא ניחא ליה לחדש סברות מלבו וכמש"כ התוס' לכן מפרש דקאי על חילוק החלות עצמם כשהן עשויין חלות קודם אפייתן וא"כ לא שייך אז מדה כי לא במדה יומדדו רק במשקל וזה סימן קללה הוא לכן מחלקין באומד.
ואשר יש לעיין עוד על רבינו ממאי דאיתא שם פ"ז ב' אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם שבה היה מודד למנחת כה"ג לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים עכ"ל ועיי"ש בש"ס. ולרבינו היו כל השלשה לוגין בבקר אך י"ל כיון דהוכרח לחלק הסולת לחצאין חצי עשרון לכל אחת מן המערכות א"כ על כרחך הוכרח לחלק ג"כ השמן לשתי חצאין. ויש ידים קצת לפי' רבינו מהא דאיתא בתו"כ צו פ"ג פרשה ג' וז"ל אלו נאמר מחצית בבקר ומחצית בערב (כצ"ל וכ"ה במנחות נ' ב') יכול יביא חצי עשרון (כצ"ל וכ"ה בש"ס שם ועיין קרבן אהרן) בבקר וחצי עשרון בערב ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב משלם מביא מחציתה בבקר ומחציתה משלם בערב עכ"ל וכאן לא הקפיד שלא נטעה שיביא מחצית מביתו כמו שהוא בש"ס שם. אלא ה"ק דלא נימא שיביא מחצית בבקר היינו שחצי עשרון יקריב בבקר וכפי' הראב"ד אלא שחצי מכולה יקריב היינו שיחלק כל הי"ב חלות לשנים ויקריב בבקר מחצית מכולה וכן בערב. כנ"ל נכון בעזר ה'. וראיתי להתוס' חדשים שם שכתבו דזה תלוי בפלוגתא דר"ג ות"ק (במנחות פ"ז ב') יעו"ש היטיב ולא ביאר כוונתו. ואולי כוונתו דלר"ג דס"ל דהיתה שם לוג וחצי לחצות השמן ומחצה בבקר וכן בין הערבים א"כ על כרחך ס"ל דהיה עושה ששה חלות בבקר וכן בערב וכדעת הראב"ד. אולם לרבינו דס"ל כת"ק דהיה עושה כל הי"ב חלות בבקר א"כ לא היה צריך לחצות השמן לשנים כן נראה לכאורה כוונתו. אבל לפענ"ד לא נראה כן דעל כרחך כיון שבזה מודה רבינו דהיה חוצה את הסולת לשנים א"כ י"ל דה"ה דהיה חוצה ג"כ השמן לשנים. ועוד דהא טעם המ"ד דס"ל דלא היה לוג ומחצה לאו היינו טעמא משום דלא איצטריך משום שהיה לש כל השנים עשר חלות ביחד והיה נותן בהם שלשה לוגין שמן ביחד דהא אדרבא היה לש כל חלה בפ"ע כמבואר בהלכה ג' רק היה ס"ל דא"צ לזה מדה לוג ומחצה דהיה יכול לעשות כן ע"י חצי לוג יעו"ש היטיב פ"ח א' וא"כ על כרחך לא תלי מידי בהא. וצ"ע איך כוונתו.
והנה סברת הראב"ד שכתב והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות וכו' כוונתו לדעתי הוא כך דבשלמא לשיטתו דס"ל דהיה עושה בבקר חצי עשרון וכן בערב א"כ שפיר נוכל לומר דהקפידה התורה על המדה דיהיה חצי עשרון בבקר וכן בערב אולם בגודל החלות לא נתנה התורה בו שיעור ולכן היה גודל החלות משוערים באומד ולא במדה דעל גודל החלות לא מצינו קפידא בתורה רק על המדה משא"כ לרבינו כיון דהיה מחלק החלות לשנים כל חלה וחלה באומד וא"כ לא היו המחציות מכוונים במדה מצומצמת ואמטו להכי שפיר תמה. ומרן כתב לתמוה על הראב"ד איך כתב זו לא שמענו והא מבואר זה היטיב בסוגיין יעו"ש ולא ידעתי איך נעלם זה מעין הבדולח כמוהו פירש"י ותוס' שם במקומה ולפי"ז לא נעלם הסוגייא ההיא מהראב"ד ודו"ק שוב ראיתי במל"מ הלכה ד' שתמה עליו ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה.

ולוקח החציים וכו'. עיין מנחות ע"ה ב' ומסיק שלא היה כופלה לארבע אבל כופלה לשתים ועיי"ש במשנה וז"ל מנחת ישראל כופל אחת לשתים ושתים לארבע ומבדיל מנחת כהנים כופל אחת לשתים ושתים לארבע ואינו מבדיל מנחת כהן משיח לא היה מכפלה ר"ש אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה וכו' יעו"ש היטיב והנה הקרבן אהרן הביא בשם גדולי הראשונים שנתלבטו בזה איך אמר ר"ש מנחת כהן משיח אין בה פתיתה הא כתיב מנחת פתים והם תירצו דכוונת ר"ש שלא היה מקפל שתים לארבע אבל לשתים היה מקפל יעו"ש והוא ז"ל חלק ע"ז ואמר דא"כ לא הו"ל לר"ש להזכיר מנחת כהן משיח כלל כיון דבזה ס"ל כת"ק וכתב שהפתים לא נאמר על הקפילא אלא שיהיה שוה לענין היציקה והאפיה לענין שאר מנחות יעו"ש והמל"מ השיג עליו וכתב דמתוך כך מפרש רבינו כי מנחת פתים הוא שיחלק הי"ב חלות כל חלה לשתים ות"ק ס"ל דמתחלה היה כופלה לשתים ומבדיל ואח"כ כופלה לארבע ואינו מבדיל ולפי"ז היה דומה ממש למנחת כהן והביא ראיה מהתו"כ דאיתא בפרשת צו פ"ד וז"ל פתים מלמד שכופל אחת לשתים ושתים לארבע ומבדיל וזו הברייתא אין לה ביאור והק"א שם נראה דגרס מלמד שכיפל אחת לשתים ואינו מבדיל יעו"ש אמנם המל"מ גורס כך מלמד שכופל אחת לשתים ומבדיל ושתים לארבע יעו"ש היטיב שמתוך כך תמה על הראב"ד יעו"ש היטיב והנה לכאורה הייתי אומר דקאי שם אמנחת חינוך דכהן הדיוט שכופל אחת לשתים ושתים לארבע ואינו מבדיל. אך זה דוחק כיון דקאי ג"כ אמנחת חביתין של כהן גדול. ועיין באדרת אליה בפרשת צו דמעתיק לשון התו"כ כמו שהוא כתוב לפנינו. ודע דלדברי המל"מ אזדא כל מה שכתב הלח"מ בזה גם מה שתמה על הסמ"ג שנראה מדבריו שבמנחת חביתין של כה"ג היה מבדיל ולמה נשתנה מדין מנחת כהן הדיוט יעו"ש כבר נתבאר טעמו דבזה כו"ע מודים שצריך הבדלה מטעם מחציתה בבקר ומחציתה בערב יעו"ש היטיב במל"מ.
ומה שתמה המל"מ על הקרבן אהרן שהגיה בפרשת צו אינו מבדיל יעו"ש ותמה אנה מצא כן בש"ס יעו"ש היטיב יש ליישב דהק"א למד זה בק"ו מה אם מנחת כהן הדיוט אינו טעון הבדלה כ"ש מנחת כהן משיח וכ"מ בלשון המשנה דהא אם מנחת כהן הדיוט שמקפל שתים לארבע אינו מבדיל כ"ש במנחת כהן משיח שלא היה מקפל רק אחת לשתים ולא שתים לארבע כ"ש שלא היה מבדיל (שוב ראיתי בפי' הראב"ד שגורס אחת לשתים ואינו מבדיל וגי' הר"ש אחת לשתים ושתים לארבע ואינו מבדיל. מה שהקשה הר"ש הא מנחת כהן משיח לא היה מכפלה עיין בד"ת שגורס היה מכפלה וכ"ה במנחות ע"ה ב'). ומה שהקשה המל"מ על הסמ"ג דלא כתב שהיו מקפלין אחר ההבדלה וכתב ואולי סובר הרב דהאי דאמרינן בגמרא דמנחת חביתין היה קופל אחת לשתים היינו מה שהיה עושה בתחלה שהיה כופל תחלה לשתים ומבדיל ושוב לא היה כופל ולפי"ז יש לתמוה דא"כ ר"ש דפליג ואמר דבמנחת כהן משיח לא היה פתיתה היכי מיתוקמא והא כתיב מנחת פתים תהיה והדבר צריך תלמוד עכ"ל והנה לפי מש"כ בס"ק ט' בשם תוס' חדשים דלמ"ד דהיה מדה חצי לוג ומחצה א"כ ס"ל כהראב"ד יעו"ש א"כ בלא"ה מוכח דר"ש לא ס"ל כרבינו דגם הוא ס"ל דהיה לוג ומחצה וא"כ על כרחך יקשה עליו האיך מקיים להפסוק דפתים. אמנם כבר השגתי עליו שם יעו"ש ועל כרחך המל"מ לא ס"ל כהתוס' חדשים בזה דא"כ אין מקום לכל דבריו דו"ק והבן היטיב. ולענין קושייתו של המל"מ שהקשה על הסמ"ג נ"ל דיש לומר דהסמ"ג א"צ לכתוב הך דכופל אחת לשתים אחר הבדלה כיון שכתב כן בכל מנחת כהן והנה לא יצאת זו משאר מנחת כהן וכי כיון דכתיב בה פתים מיגרע גרע אתמהה. אולם זה כתב להשמיענו שפיר דכשקופל לשתים פעם ראשון צריך להבדיל דבזה נשתנה מכל מנחת כהן דעלמא. והבן. וע"ע במל"מ מש"כ מזה בהלכה ג' יעו"ש היטיב ומה שתמה שם על רבינו למה לא ביאר שהיו מקדשין תחלה בלוג ומחצה דהא בין לרבנן ובין לר"ש היו צריכין ע"כ לעשות כן יעו"ש היטיב לפענ"ד אין הדבר מוכרע דלרבנן היו עושין כן וי"ל דלרבנן לא היו מקדשין רק ברביעית אחר רביעית לכל חלה עיין במנחות פ"ח א' יעו"ש היטיב.

שתמצא כל וכו'. בלשון הזה נתקשו בו הלח"מ והמל"מ דהא באמת לאחר הבדלה ראשונה לא היה מבדיל ועיין מה שנדחק בזה הלח"מ. ודעת המל"מ דט"ס הוא והאי תיבת ופותת היא ט"ס ומיותר יעו"ש היטיב ודע כי בדברי רבינו במנחות ע"ה ב' במשנה וברע"ב שם משמע קצת דהך כופלה לשתים ושתים לאחת היינו אחר שנעשו הפתיתים כזתים וע"ז קאי דאינו מבדיל יעו"ש דמשמע אבל קודם שנעשו פתיתים כזתים שפיר מבדיל יעו"ש וא"כ לק"מ אבל יש לעיין א"כ משמע דבמנחת ישראל כופל הזית לארבע ומבדיל וא"כ נשארו פירורין פחות מכזית וצ"ע ועיין מש"כ מזה בחי' לברכות ל"ז ב' וצע"ג בזה. ודע כי לפי שיטה זו אזיל כל מה שפלפל המל"מ בזה. שוב ראיתי בתוס' חדשים שם הרגיש בזה וע"ע בצל"ח לברכות מש"כ בזה שוב מצאתי בס' עטרת ראש שהאריך טובא בזה ולא רציתי להאריך בזה.

חצי קומץ וכו'. מנחות נ"ב א' וכרבנן דאבא דוסתאי יעו"ש.

מנחת חינוך וכו'. עיין מרן מש"כ בזה ודבריו תמוהים כאשר תמה עליו הלח"מ. והעיקר כי דין רבינו נובע מהתו"כ צו פ"ד יעו"ש היטיב ועיין קרבן אהרן שם. וקאי כאן על חינוך דכהן הדיוט לחוד וא"נ למנחת חינוך דכה"ג אבל לא במה שמקריב הכה"ג בכל יום. שוב ראיתי כן להמל"מ שכתב זה אבל יותר נ"ל דמיירי כאן רק בחינוך דכהן הדיוט וע"ע בתוספתא דמנחות פ"ז יעו"ש היטיב.

ושתיהן כליל וכו'. דלא נפקא מכלל מנחת כהן והכי משמע בתוספתא שם. והבן.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה