הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק טו · הלכה ח
ילדה זכר וכו'. עי' תמורה כ"ד ב' איתא וז"ל כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים עכ"ל ושם פריך בגמרא נקבה מי קדשה בבכורה ומשני סיפא אתיא לבהמה דהקדש עכ"ל והנה הא דזכר עולה מיירי במבכרת ובחולין והא דנקבה מיירי בבהמת קדשים וקסבר דוולדות קדשים בהווייתן הם קדושים אמנם רבינו ס"ל לקמן פ"ד מהל' תמורה הי"ג דוולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וא"כ הא דנקבה זבחי שלמים מיירי בבהמת חולין ע"כ וא"כ הא דזכר עולה ג"כ ר"ל בבהמת חולין פשוטה ולא במבכרת והבן ועיין בלח"מ שלא נחית לזה במחילת כת"ר והי' סובר דרבינו מילתא בעלמא נקט אבל לפי מש"כ דבריו בכוונה נפלאה. ובחכמה גדולה ועצומה. וה' יתן מפיו חכמה.
טומטום ואנדרוגינוס וכו'. שם במשנה בשם רשב"ג והטעם שם בש"ס משום דס"ל דוולדות קדשים בהווייתן הם קדושים יעו"ש וא"כ לרבינו שפסק בפ"ד מהל' תמורה הי"ג דוולדות קדשים במעי אמן הם קדושים א"כ לית הלכה כרשב"ג ובפי' המשניות כתב וז"ל ומה שאמר טומטום ואנדרוגינוס על בהמת קדשים חוזרת המחלוקת שרשב"ג אומר וולד קדשים משעה שיוולד הקדש לפיכך אם היה טומטום ואנדרוגינוס שאין ראוי להקרבה אין קדושה חלה עליו וחכ"א ולד קדשים בקדושתה דאימיה קאי ולפיכך יהיה וולדה קדוש ולענין זה הלכה כחכמים עכ"ל אבל באמת תשובתה בצידה דקדושת אימיה חיילא עילווייהו משא"כ דהכא מיירי בבהמת חולין וקדושת הפה לא חיילא עילוויה ועיי"ש בתוס' ד"ה קסבר וכו' יעו"ש היטיב. אמנם מה שיש להעיר על רבינו דהא בב"ב ק"מ ב' אוקמה רבא דסיפא דמשנה שם אתי כרשב"ג ופסקו שם כל הפוסקים דלא כרשב"ג והתם מיירי נמי בקדושת פה ועיין ברבינו פ"ח מהל' זכיה ומתנה יעו"ש היטיב. שוב ראיתי שם בלח"מ שהרגיש בזה ועיין לעיל פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י יעו"ש היטיב ועיין לח"מ כאן שכתב ג"כ מזה יעו"ש היטיב ומ"מ מה שכתב כאן דהא דלית הלכתא כרשב"ג היינו דווקא במאי דס"ל דאפילו קדושת האם לא חלה עליו בהא דווקא לית הלכתא כוותיה אבל במאי דתלוי בקדושת פיו הלכה כוותיה יעו"ש תמוה לכאורה דהא בב"ב שם מיירי בקדושת פיו ואדרבה שם גרע טפי מקדושת פיו כמש"כ שם התוס' בד"ה אלא לאביי וכו' ומ"מ לית הלכתא כוותיה יעו"ש היטיב וצ"ע בזה גם דברי הלח"מ בפ"ח מהל' זכיה ומתנה לא יתכנו לפ"ז. ועיין בכל המקומות שציינתי לעיל בהל' איסורי מזבח שם יעו"ש ואפ"ל שרבינו סמך על הני סוגיות וס"ל לרבינו דאדרבה לענין בניו קרבה דעתו יותר מלענין קרבנות וצ"ע. אמנם נ"ל כי רבינו ז"ל מפרש דהא דקאמר רשב"ג אין קדושה חלה עליהן משמע שום קדושה אין חלה הן קדושת האם והן קדושת פה לענין דמים והטעם דאין דעתו לספק ובהא לית הלכתא כוותיה אבל כאן מיירי רבינו לענין דיקדש קדושת הגוף ויהיה קרבן וע"ז אמר דאינו כלום דלא יהא אלא מקדיש בפירוש טומטום או אנדרוגינוס דאינו קדוש ובהכי גם ת"ק מודה וא"כ אתי מילתא דרבינו ככו"ע ואולי זה ג"כ כוונת הלח"מ. והבן.
כמו שביארנו. לעיל פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י.
ה"ז קדוש. עיין תמורה י"א א' וכר' יוחנן יעו"ש היטיב.