אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ג · הלכה יא

הלכה י

אלא בעזרה וכו'. היינו מדכתיב יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך ידו כן הוא ברש"י זבחים קי"ט ב' יעו"ש היטיב ודלא כמו שפירש"י שם ל"ב ב' ועיי"ש א' תוס' ד"ה מאי שנא וכו' ומש"כ שם בשם רש"י דסוף מכלתין דנפקא לה מפר כהן משיח יעו"ש ליתא כן ברש"י שלפנינו רק כנ"ל ועיין בתו"כ ויקרא פ"ד פרשה ג' יעו"ש היטיב.

חוזר וסומך וכו'. מרן לא הערה מקורו. והוא מהתו"כ שם וז"ל לפני ה' וסמך אע"פ שסמך מבחוץ יחזור ויסמוך מבפנים עכ"ל ועיין בפי' רבינו למשניות צ"ג א' ושם ברע"ב.

סמיכתו כשרה. הכי מוכח מזבחים ל"ב א' דאמר שם וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים. מדרבנן. מאי שנא סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי הכתיב לפני ה' אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט סמיכה נמי אפשר דמעייל ידיו וסמיך קסבר ביאה במקצת שמיה ביאה (ממילא לדידן דס"ל דביאה במקצת לא שמיה ביאה א"כ אפשר דמעייל ידיו וסמיך (עיין לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש הי"ח) רב חסדא מתני איפכא וסמך ושחט מה שחיטה בטהורין אף סמיכה בטהורין מאי שנא שחיטה דכתיב לפני ה' סמיכה נמי כתיב לפני ה' אפשר דמעייל ידיו וסמך (דאף דילפינן משחיטה דבעי טהורין דווקא מ"מ לא עדיף משחיטה דכשר בטמא וכ"כ הלח"מ דלא כמש"כ מרן בזה יעו"ש היטיב) והנה חזינן דבטהור שהכניס ידו לפנים לכו"ע מהני וליכא מאן דפליג בזה והכי משמע שם ל"ג א' יעו"ש.

והוא שיסמוך וכו'. כן איתא בחגיגה ט"ז ב' ועיין בביצה י"ט א' ברש"י במשנה ושם כ' א' ברש"י שם ומשמע שם דאם הכניס ידו וסמך בכל כחו די בזה וכ"מ בזבחים ל"ב א' שהבאתי לעיל בד"ה סמיכתו כשרה. ומה דאיתא שם ל"ג א' כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס מ"ט סמיכה בכל כחו בעינן י"ל דרגילות הוא לעשות כן אע"ג דאם סומך בכל כחו בידו לבד סגי. ודע כי יש לי מקום עיון קצת לפי מאי דמסיק שמה דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וא"כ על כרחך מיירי דהסמיכה היא בהקפת הידים א"כ תיקשי אמאי לא הוי תיכף לסמיכה שחיטה ליטול ידיו ולסמוך לרבי דס"ל דמקרב צפון מאי אמרת דבעינן סמיכה בכל כחו ומעייל ראשו ורובו הא בסמיכה זו אסור בכל כחו. וצ"ל דזה קאי אליבא דמ"ד מרחק צפון וכן משמע קצת ממש"כ התוס' ל"ב א' בד"ה מאי שנא וכו' יעו"ש היטיב אבל אליבא דמ"ד מקרב צפון והא דלא אפשר לעייל ידיו משום דסמיכה בכל כחו בעינן א"כ צ"ל הטעם שמא ירבה בפסיעות. אבל יש לעיין ברש"י שם ד"ה מיתיבי וסמך וכו' דמשמע דהקושיא היא למ"ד דס"ל דראשו ורובו הוא מכניס יעו"ש ויש ליישב דאליבא דהמקשה דס"ל להקשות למ"ד דסמיכת אשם מצורע דאורייתא דאליביה על כרחך ישנו לטעם דכל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס כיון דהסמיכה ישנה מדאורייתא משא"כ למאי דמסיק דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא א"כ על כרחך ע"י אקופי ידייהו סמיך א"כ על כרחך הברייתא דס"ל דלא היה תיכף לסמיכה שחיטה על כרחך משום דמרחוק צפון ולמ"ד דהיה מקרבא צפון אה"נ דהוי תיכף לסמיכה שחיטה או משום שמא ירבה בפסיעות (ויש לעיין עוד בזה) ונ"ל כי הטעם דירבה בפסיעות לא שייך במעייל ידיו רק בנכנס כל גופו וא"כ אכתי קשה לעיל ראשו ורובו לסמוך אלא ודאי הקושיא קאי למ"ד מרחק צפון ודוק. וי"ל עוד דהכי פירושו דכל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס מן הסתם כי היכי דלסמוך בכל כחו לכן גזרו רבנן בכל הסומך אפילו היכא דאינו סומך בכל כחו כי לאו כו"ע דינא גמירי ומתוך שיצטרך לסמוך יכניס ראשו ורובו ויעבור על איסור מה"ת. אבל א"א לומר כן דמשמע דמן התורה הוא כן דעיין רש"י ד"ה מיתיבי וסמך וכו' דמשמע התם דמה"ת בעינן שיכניס ראשו ורובו וכו'.
ולכן יותר נ"ל לומר דרבינו ס"ל כהסוגייא דלעיל ל"ב א' אפשר דמעייל ידיו וסמך יעו"ש וס"ל כתירוץ קמא דש"ס דמרחק צפון כדי להעמיד הדין על תילו דביאה במקצת לא שמיה ביאה אבל משום המכניס ראשו ורובו בזה לא פסק כן. וביותר נ"ל דרבינו ס"ל דבעי להכניס ראשו ורובו ומטעם זה אין לטמא לסמוך דטעם אחר ליכא בזה אחר דס"ל דמקרבא צפון כמו שיתבאר לעיל הל' בית הבחירה פ"ה הט"ו יעו"ש גם ס"ל דביאה במקצת לא שמיה ביאה. אלא ודאי מטעם דהסומך מכניס ראשו ורובו ומ"מ בדיעבד מהני סמיכה אם עייל ידיו לפנים וסמך בכל כחו אף דלא הכניס ראשו ורובו מטעם דשמא לא בעינן ראשו ורובו וכלישנא קמא דרב יוסף וכ"מ קצת מסתמא דש"ס שם ל"ב א' דמשני דקסבר ביאה במקצת לא שמיה ביאה. ובשלמא הא דלא תירץ דס"ל מרחק צפון י"ל משום דהלכה כרבי דכוליה עזרה צפון אבל אמאי לא שני דמשום דבעינן ראשו ורובו אלא ודאי ס"ל דלזה לא חיישינן ולכן בדיעבד עלתה לו סמיכה ובר מן דין י"ל אפילו עבר טמא ונכנס לעזרה וסמך י"ל דמהני ליה סמיכה בדיעבד דבכל מקום בעינן בקדשים שנה עליו הכתוב לעכב וכאן לא מצינו דשנה עליו (ועיין תוס' זבחים ד' ב' ד"ה אימא וכו' ותוס' פסחים י"א א' ד"ה קוצרין וכו' יעו"ש) והא דפריך שם ל"ב א' וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהי וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים י"ל דהוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב דהא כתיב לפני ה' וממילא משמע דבעינן טהור ומדאיתקש לסמיכה הוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב א"נ י"ל דקאי אהא דמשני דלכתחלה לא ישחוט שמא יגע בבשר משמע דבעצם השחיטה אין שום איסור בטמא רק מחמת דנוגע בבשר אסרו לכתחלה ולכן בדיעבד אם שחט ולא נגע אין בזה שום עון אשר חטא והא מ"מ עבר אאיסור דאורייתא והבן.
ואף דטמא שסמך הויא מצוה הבאה בעבירה י"ל דלא הוי רק מדרבנן ועיין פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ז בזה ובפרט דכאן יכול להיות בלי שום איסור כלל דלעיל ידיו לעזרה דרך גגות ושם יסמוך ולא ישהה כדי שיעור השתחווייה כמו שנתבאר לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש יעו"ש היטיב. ועוד י"ל דרבינו ס"ל כר"ח דמהפך הברייתא ונקט מה שחיטה בטהורים אף סמיכה בטהורים והוי זה רק מדרבנן ועיין קרבן אהרן בתו"כ פ"ד פרשה ד' יעו"ש אות א'. ועוד יש לעיין בזה ולא רציתי להאריך עוד בזה וע"ע תוספתא פ"י דמנחות (שוב מצאתי בפני יהושע בביצה כ' א' שכתב מזה יעו"ש). והנה אחרי כותבי כל זה מצאתי בנוב"י מהדורא תנינא חיו"ד סי' י"א כמה דברים ממש"כ יעו"ש היטיב ונהניתי.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה