הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה ה
ונזכר בעה"ב וכו'. מעילה כ"א א' חגיגה י' ב' קדושין ג' א' תוספתא דמעילה פ"ב יעו"ש.
כמו שביארנו. לעיל פ"א ה"ג ובפ"ו ה"ג יעו"ש.
והחנווני חייב וכו'. שם ועיין במל"מ הלכה ב' מש"כ בזה ועיין לעיל ה"א בד"ה בעה"ב פטור מש"כ בזה. וראיתי בתוס' רע"ק איגר על משניות שהקשה דא"כ מאי מיבעיא ליה בנדרים ל"ה א' לפשוט מכאן יעו"ש ומתוך דברי הרא"ש שבנדרים משמע דבאמת מכאן הוא דפשיט לה יעו"ש היטב (וצ"ע בזה) אמנם מדברי הר"ן שם יש ליישב קצת ולומר דזה פשיטא ליה דאם הוציא מעל המוציא וכאן מיבעיא ליה כיון דהמוציא היה הנותן והוא אינו מועל דהא עליו לא אסור וגם הוא המקבל יכול לומר איסורא לא בעינא וא"כ מי משניהם הוא המועל ומכאן לא היה רוצה לפשוט דהכא מיירי דהנותן היה מזיד אבל התם דהיה הנותן שוגג ושייך ביה מעילה קצת לכן מיבעיא ליה ופשיט דבאמת אין על אחד מהם שום מעילה רק אם הוציא אח"כ יש בו מעילה אבל בלא"ה לא וצע"ק וע"ע בשיטה מקובצת בנדרים שם.
ונתפס המקח וכו'. תוספתא שם פ"ב ועיין מל"מ שתמה ע"ז ואולי טעמו כי במזיד אינו מתחלל וכדאיתא לעיל פ"ו ה"ג אבל אפ"ל דדרך חילול קאמר וכמו שבעה"ב הוא מחלל על פרוטה אחרת ה"נ החנווני מחלל המקח אפרוטה ויוצא הפרוטה לחולין. כתב המל"מ בשם התוס' דאם נזכר השליח ולא בעה"ב הבע"ב חייב יעו"ש ולפי מש"כ הש"ך בחו"מ סימן שמ"ח ס"ק ו' יעו"ש היטב ליתא לזה יעו"ש ועיין בס' שעה"מ לעיל הלכה ב' מש"כ על דברי הש"ך הנ"ל.