הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ה · הלכה יא
פירות הקדש וכו'. פ"ט דתרומות מ"ד ועיין בתוספתא שם פ"ח והובאה במרן ואין לה הבנה כל עיקר והגר"א הגיה שם שכצ"ל גידולי תרומה אין חייבין עליהן קרן וחומש ואין משלמין מהן על מקום אחר אלא לפי חשבון וחייבים בחלה הידים וטבול יום אין פוסלין בהם וכו' ופי' שם המפרש (הראשון) דאם אכל תרומה ודאית וצריך לשלם קרן וחומש מאלו הגידולים לא ישלם רק כפי החשבון שיש בהם חולין ורצה לומר אם זרע תרומה סאה ונעשה שתים ואכל סאה תרומה ורוצה לשלם מהגידולין צריך לשלם כל הסאתים יעו"ש והנה לפי' זה לא קאי רק על גידולי תרומה ולא על גידולי הקדש וכן משמע מרבינו לעיל פי"א מהלכות תרומות הל' כ"א עיין במרן ואולי אפ"ל דרבינו למד זה מקל וחומר דמה אם בגידולי תרומה דהם תרומה כך כ"ש בגידולי הקדש דהם חולין לא כ"ש, ופשוט.
ודע דבעניין הפדייה יעו"ש בירושלמי ולפי שהוא מגומגם אמרתי להעתיק כפי מה שהוגה בשנות אליהו וזה לשונו ר"א בשם ר"י פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה הפרש בין הקדש למע"ש מע"ש בין בדבר שזרעו כלה ובין בדבר שאין זרעו כלה נפדה בדמי אותה סאה אלא דבר שזרעו כלה נפדה בשער הראשון דבר שאין זרעו כלה נפדה בשער שעומד בו הקדש בין דבר שזרעו כלה ובין דבר שאין זרעו כלה אין לו אלא מקומו ושעתו אבל דבר שזרעו כלה פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ובדבר שאין זרעו כלה פודה בדמי כל האוצר עכ"ל.