הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה א
מזבח שמתו וכו'. מעילה ב' א' ב' י"ב א' ט"ו א' ודווקא בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב שפיר אית בהו מעילה כדאיתא התם ט"ו א' יעו"ש היטב ואי משום דבעי העמדה והערכה וכמש"כ רבינו בפ"ה מהל' ערכין וחרמין הי"ב י"ל דמיירי הכא שהיה לה העמדה והערכה כמש"כ התוס' שם בד"ה ואפי' וכו' יעו"ש ואי משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עיין מש"כ תוס' שם ועיין מש"כ לעיל בפ"א מהל' איסורי מזבח הי"א ושם הארכתי בזה אמנם דברי רבינו הם גמרא ערוכה ומרן כתב וז"ל ואיכא למידק אמאי נקט רבינו קדשי מזבח הא ר"י קדשים סתם נקט וי"ל דלרבותא נקט קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב ועוד משום דבהאי פירקא עסיק בדיני קדשי מזבח משו"ה פתח בזה עכ"ל ולא ידעתי מה לו היה בזה לעין הבדולח ודעת רחבה כמהו. ויש ליישב קצת על פי מש"כ המל"מ בפ"ה מהל' ערכין וחרמין הי"ב בשם תוס' דחולין ר"פ ראשית הגז דבעינן דוקא שיפדה מחיים יעו"ש וכתב שכן היא דעת רבינו ג"כ יעו"ש היטב ולפ"ז צ"ל כתירוץ הראשון דתוס' במעילה יעו"ש אבל צ"ע דא"כ הך סוגיא לא אתי רק כר"ש ולא כרבנן עיין בכורות י"ד ותמורה ל"ב ב' וצ"ע בזה.
שכבר ביארנום. היינו כל הפסולין שנתבארו בהלכות פסולי המוקדשין.
מדברי סופרים. לכאורה הוא תמוה דהא במעילה ב' א' מבואר דמועלין בהם מד"ת יעו"ש היטב הן אמת כי שם ב' מבואר דדבר שעלה ירד אין מועלין בו מד"ת רק מד"ס יעו"ש ועיין מרן מש"כ בזה אבל יש לעיין דהא רבינו פסק בקדשי קדשים ששחטן בדרום דאם עלו לא ירדו עיין לעיל פ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"ז יעו"ש מש"כ שם וא"כ מועלין הכא מדאורייתא וכן בשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלכו"ע לא ירדו וא"כ יש לעיין אמאי סתם רבינו וכתב דבכולן אין מועלין רק מדברי סופרים וי"ל דרבינו ס"ל כי לפי מאי דמסקינן בשם רבה דקדשי קדשים ששחטן בדרום דאין מועלין בה רק מדרבנן אה"נ דבכל הפסולים אין מועלין בהן רק מדרבנן דבחדא מחתא מחתינהו כל הנך פסולין במשנה ומשמע דהמעילה דכל הנך כולהו מדרבנן ועוד יש להביא ראיה קצת לסברתו מהא דכתבו התוס' בזבחים ס"ז א' ד"ה והרי וכו' שכתב שם דק"ו דר"א הוא מדרבנן אלמא דה"ה דעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דמועלין בה מדרבנן יעו"ש היטב והבן והא התם אין מטמא בבית הבליעה וא"כ אם עלו לא ירדו ומ"מ אין מועלין בהן רק מדרבנן דליכא למימר דגמר ק"ו דלמעול מן התורה א"כ איך מייתי ראיה ממעילה דרבנן למעילה דאורייתא. וצ"ע עוד בזה ואי"ה יבואר עוד מזה.
בשלא היה וכו'. שם במעילה ב' א' ומנחות ק"ב א' ועיין לעיל פ"א ה"ב.
לאכילת כהנים. וכרבי יוחנן שם ה' א' ועיין מרן (ועי' מש"כ לעיל פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הט"ו מזה) שכתב דמשום דסוגיא דמנחות ק"ב א' אתי כוותיה דר"י יעו"ש והיינו לכאורה לפי שיטת רש"י התם אבל לשיטת התוס' שם בד"ה לא ראויה וכו' משמע אדרבא דאזלא אליבא דחזקיה יעו"ש היטב אבל נראה לענ"ד מטעם דהסוגיא דמעילה ז' ב' אתיא אליבא דמ"ד היתר אכילה שנינו עיי"ש בתוספות ד"ה האי ממונא וכו' יעו"ש היטב וע"ע בזבחים ס"ו ב' תוס' ד"ה ואלא במיצוי וכו' דמהתם מוכח דהלכה כר"י יעו"ש היטב.
כמו שביארנו. לעיל פ"א ה"ב.
אע"פ שקבלוהו וכו'. כצ"ל על כרחך למאן דס"ל היתר אכילה שנינו כדאיתא התם ה' א' ב'.
והבשר כולו. כ"ה עיקר הגירסא וכמש"כ מרן ושיעור דבריו דבדם אפילו יצא מקצת לא כדאי' התם במעילה ז' א' מימרא דר"פ ובבשר דוקא שיצא מקצת אבל יצא כולו לא כדאיתא התם ו' ב' מימרא דר"י יעו"ש היטב ועיין תוס' מנחות י"ב א' בד"ה הני וכו' (ועיין בתוספתא פ"ד דמנחות ולקמן הלכה ט).