הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה טז
ושתי פרוכות וכו'. מ"ה בפ"ח דשקלים ובחולין צ' ב' ובתמיד כ"ט ב'. והרע"ב כתב שלכן היו עושין אותה ארבעים אורך ועשרים רוחב כמדת שער האולם יעו"ש א"כ מבואר מדבריו שקאי על פרוכת שער האולם ואותו הפרוכת הוא שהיו עושין פעמיים בשנה ועי' ברש"י בחולין שם ובמפרש לתמיד שם שהסכימו לפי' רבינו כאן דקאי על אותן הפרוכות המבדילות בין היכל לקדש הקדשים ולכן היו שתים לפי ששתי פרוכות היו מפסיקות כדאיתא לעיל פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב יעו"ש אמנם בתוספתא פ"ג דשקלים משמע דקאי על מקדש ראשון ואם נטמא אחד פורסין השני וז"ל התוספתא ר"ח בן אנטיגנוס אומר שתי פרוכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאה פרוסה פורסין את המקופלת בעיוה"כ מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה עכ"ל אלמא דלכן היו שנים כדי שאם אחת נטמאת פורסין את השניה ולפי"ז יכול להיות כהרע"ב ג"כ דמיירי על פרוכת האולם והבן. ואילו לפי' רבינו שניהם בבת אחת היו משתמשין.
כפולין ששה. שם ושם ושם ועי' יומא ע"א ב'.
היה בה וכו'. שם ושם ושם ויומא ע"ב א'.
וטפח היה וכו'. עי' במפרש לתמיד שם שפקפק בזה דא"כ איך היה הכהן גדול מהלך בנתים יעו"ש ואפ"ל דבשביל כך בחר הרע"ב פי' אחר וכנ"ל בס"ק נ"ג.
ודע דשם איתא עוד ומשמונים ושתים רבוא היתה נעשית ושלש מאות כהנים מטבילין אותה ורבינו לא הביא זה לפי שלשון גוזמא היא וכדאיתא בחולין ותמיד שם ובירושלמי שם ה"ב ורבינו דעתו שגם השמונים ושתים רבוא הוא גוזמא כמו שמבואר בלשונו בפי' המשניות בשקלים שם.