הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ה · הלכה יב
הקטורת וכו'. משא"כ בשאר הכהנים שחדשים היו מפיסין על הקטורת כמו דאיתא לקמן פ"ד מהל' תמידין ומוספין ה"ז וכ"ש שאר עבודות שמקריב בכל יום אם ירצה וכ"כ מרן ועיין יומא י"ד ב' ושם ע"ג א' והוריות י"ב ב' ותוספתא דיומא פ"א.
והרי הוא בקדשי וכו'. שם בתוספתא. וכ"כ המל"מ.
[ומלשון התוספתא והרמב"ם שאומר חטאת זו שלי אשם זו שלי מבואר דיכול ליקח לעצמו כל החטאת וכל האשם. ובסיפא דתוספתא מסיים חלה אחת משתי חלות ארבע וחמש חלות מלחם הפנים. רבי אומר אומר אני שיהא זה נוטל מחצה שנאמר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו שיהא אהרן שקול נגד בניו ועי' יומא י"ז ע"ב. ועד כאן לא פליגי רבנן ורבי אלא אם נוטל מחצה או פחות ממחצה אבל כולו לכו"ע לא שקיל. וצ"ל דרישא חטאת זו שלי אשם זה שלי מיירי בקרבן יחיד דבזה יכול ליקח לעצמו כל הקרבן אבל בקרבן צבור אינו יכול ליקח לעצמו כולו רק בורר לו מנה יפה וחולק עם אחיו הכהנים ונוטל מחצה או מעט פחות ממחצה לכל מר כדאית ליה. וכן הוא בהדיא בירושלמי פ"א דיומא ה"ב שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש. היך עבידה עור זה שלי חלה אחת משתי חלות שש חלות מלחם הפנים. הכא נסיב כולה והכא הוא נסיב פלגא. א"ר זעירא כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן צבור ע"כ. ונראה דבזה כו"ע לא פליגי וכי פליגי רבי ורבנן בקרבן צבור. ועי' בשיורי קרבן שם שכ' וז"ל כתב הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש ונוטל חלק בראש כיצד כשירצה אומר זו החטאת שלי זה האשם שלי ע"כ. ונראה שזה דעת רבנן שלעולם אינו נוטל אלא אחת ובפ"ד מתמידין פסק הרמב"ם כה"ג נוטל לעולם מכל משמר חצי החלות וכו' ופסק זה כרבי וכו' וא"כ תימה שדבריו סותרין זה את זה וכו' עכ"ל ודבריו בלתי מובנים דהא הרמב"ם פ"ה מכלי המקדש על כרחך מיירי מקרבן יחיד וכמ"ש וזה אתיא ככו"ע ולא תלי כלל בפלוגתא דרבי ורבנן. ומיהו בלא"ה קשה למה לא ביאר הרמב"ם דבריו דמיירי מקרבן יחיד וזה מוכרח כמ"ש וכמבואר בירושלמי וצ"ע. מפי ידי"נ הרה"ג מו"ה צבי הלוי נ"י בלייווייס מווארשא].