הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ט
חלקו הלוים וכו'. מרן ציין לתענית כ"ז א' ובאמת לא נזכר שם לוים אבל כן הוא בהדיא בדברי הימים א' כ"ג כ"ד יעו"ש היטיב שוב ראיתי שם בסמ"ג ומשמע שגירסתו היתה בתענית כהנים ולוים יעו"ש היטיב. וכן הוא בתוספתא דתענית פ"ג יעו"ש.
ראש המשמר וכו'. כן הוא בתוספתא דתענית פ"ב לענין כהנים ומן הדא יליף לה רבינו לענין הלוים ועיי"ש בירושלמי.
וראשי האבות וכו'. אבל בכהנים לא היו רק ע"י פייס והקשה מרן מאי שנא כהנים מלוים. ולדעתי נראה כי בעבודת הלוים היו יכולים להיות הרבה עוסקים בכל עבודה ועבודה והיה כל הבית אב כולו זוכה בה ולא היו צריכים לפייס משא"כ בכהנים דלא כל הבית אב היה זוכה רק מספר הכהנים השנויים במס' תמיד וביומא והיו נשארים כהנים הרבה בלי עבודה ואתי לנצויי לכן תיקנו להם פייס. עוד י"ל כי פייס הכהנים נפק"ל מקרא כדאיתא בספרי קרח פיסקא קט"ז וז"ל ועבדתם שומע אני מעורבבים ת"ל עבודת מתנה מה מתנה ע"י פייס אף עבודה בפייס עכ"ל ועי' בזרע אברהם שי"ל שהפייסות הם מדאורייתא יעו"ש היטיב משא"כ בלוים.
אבל ליגע מותרין. עי' ילקוט קרח רמז תשנ"ב בשם ספרי זוטא וז"ל אך אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע עכ"ל ועי' בלשון מכילתא שהביא מרן בשם ס' המצות לרבינו יעו"ש וכן רמז לעי' לספרי זוטא פרשת קרח. ואף דשם אינו מבואר רק דאינם חייבים מ"מ לא נמנע רבינו לכתוב מותרין דמשמע לכתחלה דהכי משמע דאף הישראלים מותרים ליגע אף בכלי הקדש אף בפנים כדאיתא בסוף חגיגה ועי' בפי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הי"א שהיו אומרים להם הזהרו אל תגעו בשולחן שלא תטמאוהו יעו"ש ורבינו ס"ל דקאי ג"כ על הזרים וכמש"כ הלח"מ שם יעו"ש אלמא דאי לאו משום טומאה היה מותר ליגע ועי' יומא מ"ה א' וכי ס"ד זר קרב למזבח יעו"ש וכ"ה במנחות כ' א' י"ל דהתם שאני משום דהוי עבודה ועי' במדבר ד' ט"ו ולא יגעו אל הקדש ומתו וגו' ועיי"ש ברש"י ואולי הכוונה התם שלא יגעו לעשות עבודת הכהנים היינו לכסות את כלי הקדש בבגדים המיוחדים לזה ועי' לקמן פ"ג הל' ביאת מקדש הי"א ובסוף הל' ביאת מקדש מש"כ מזה וע"ע פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ב יעו"ש ועוד יבואר אי"ה מזה (ויש לכוון דברי רבינו על פי הש"ס זבחים י"ד ב' דעביד מעשה איצטבא יעו"ש היטיב).