הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ח
דבש כל שהוא וכו'. כריתות ו' א' ובירושלמי דיומא פ"ד ה"ה ובתו"כ ויקרא פי"ג.
חייב מיתה שהרי וכו'. ורש"י פי' בכריתות ו' א' וז"ל חייב מיתה כי עייל ביוה"כ דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' ולא ימות וגו' בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטרת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה עכ"ל מבואר מזה כי בשאר ימות השנה דלא מעייל בקדש הקדשים רק להיכל אינו חייב מיתה כמו שנתבאר לקמן פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ד יעו"ש היטיב וכ"כ הב"י באו"ח סי' קל"ג יעו"ש בד"ה כתב רבינו וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע הא איתא ביומא נ"ג א' הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית א"ר ששת הב"ע כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה רב אשי אמר אפי' תימא דהזיד בזו ובזו כגון דעייל ב' הקטרות אחת שלימה ואחת חסרה אביאה לא מחייב דהא עייל לי' שלימה אהקטרה מחייב דקא מקטר קטרת חסרה עכ"ל הגמ' מבואר מזה דחייב אהקטרה נמי וא"כ אפי' בשאר ימות השנה מתחייב מיתה וכנראה מלשון רבינו שכתב הטעם דהרי נעשית קטורת זרה. ובירושלמי דיומא איתא שם וז"ל לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן (כצ"ל קרבן העדה) לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה א"ר זעירא ועובר משום הכנסה יתירה עכ"ל ור"ל דמיירי בשאר ימות השנה ונכנס להיכל וחייב באזהרה על שנכנס בהיכל דהו"ל ביאה ריקנית.
ומתוך כך אני תמה עוד על מש"כ הב"י וז"ל (בד"ה ועליך לדעת וכו') גם יש לך לדעת שמנין הי"א סמנין הם הצרי והציפורן וכו' עד קנמון ואלו הם הסמנים שנאמרו למשה מסיני ואם חסר אחת מהם חייב מיתה ושאר דברים אינם באים אלא לתקן מעשה הקטרת סמנין אלו שהרי בורית כרשינה ויין קפריסין אינם באים אלא לתקן הציפורן ומעלה עשן כדי לתקן שיהיה העשן מתמר ועולה ומלח סדומית בא לשום תיקון אחר וכיון שאינם באים אלא לתיקון לא מנאתם תורה בכלל הסמנים ומשמע שאפי' אם חסרם אינו חייב כלום שהרי אילו לא מפני הכבוד היו מביאין מי רגלים במקום יין קפריסין וכיון שכן אפי' אם חסרו לית ביה חיובא ואפשר דאפי' איסורא ליכא בחיסור דברים אלו שאינם באים אלא לתיקון אלא שמצוה מן המובחר שלא לחסרם והכי משמע מדאמרינן בס"פ אמר להם הממונה שהביאו אומנים שהיו יודעין לפטם הקטורת ולא היו יודעים להעלות עשן שלא היה מתמר ועולה אלא מפצע לכאן ולכאן ופירש"י שלא היו מכירים בעשב שהיה מעלה עשן ומשמע שניסו כן בהקטרת פנים וראו שלא היה העשן מתמר ועולה דבחוץ אסור להקטיר הרי שאע"פ שחיסר מעלה עשן הקטירו אותו וה"ה לשאר דברים שאינם באים אלא לתיקון עכ"ל.
והנה מש"כ בפשיטות דבחסרון מעלה עשן ובחסרון מלח אין חייב מיתה ואפי' איסורא ליכא תמוה דהוא היפך הירושלמי ועוד ביומא נ"ג א' שם איתא דאם לא נתן מעלה עשן חייב מיתה ומש"כ ראיה מההיא דיומא עיין תוס' ישנים שם וז"ל ה"ג בספרים זקנים ובכמה ספרים ומה ראית והזכרת מעלה עשן כנגדו פי' אותו עשב שמעלה עשן כנגדו ואינו מפצע לכאן ולכאן אלא מתמר ועולה כמקל ראיתי שלא היה שום אדם מכיר אלא הם אבל עשב אחר ששמו מעלה עשן היו מכירים אנשי אלכסנדריא שאם חיסר בקטורת חייב מיתה עכ"ל והנך רואה שנסלק בזה ראיית הב"י לגמרי וכ"כ עוד שם וז"ל שנאמר כל פעל ה' למענהו והכא לא מייתי קרא דלכבודי בראתיו שאין כל כך גנאי אם היה מפצע ואין זה אלא יתרת בעלמא דבעינן משום דכתיב כל פעל וגו' עכ"ל אלמא דהיה כשר שפיר בלא זה דאל"כ תיפוק לי דפסול בלא זה וע"ע תוס' יומא נ"ג א' ד"ה חד למצוה וכו' שכתב דלרב אשי עכובא הוה בשאר ימות השנה לענין מעלה עשן.
ובתוס' ישנים שם וז"ל תיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית דס"ל להאי מקשה כרב אשי דאמר לקמן דאיכא עכובא א"נ לכו"ע ואפי' כרבא דאע"פ דלא נפקא ליה מהאי קרא נפיק ליה מקרא אחרינא (ור"ל מטעם דכתיב חוקה כמש"כ התוס') תימה על מה ששנינו בפטום הקטורת והיא ברייתא שנויה בירושלמי חסר מכל סימן וסימן או שלא נתן לתוכה מעלה עשן או שחסרו חייב מיתה א"ר זעירא משום הכנסה יתירה מאי האי דאמר משום הכנסה יתירה אי דהזיד על הביאה חייב על הביאה ואי דשגג בביאה אם מקטירו חייב על הקטרה שפסולה ואי אין מקטירו מאי חיובא איכא ואומר ר"י דהכנסה היא ביאה שנכנס להיכל בחנם כמו פועל בכניסתו משלו וחייב משום ביאה ריקנית מ"ר. וה"ר מנחם פי' משום הכנסה יתירה כמו בהכנסה יתירה של יוה"כ שנכנס בה לפני ולפנים דבההיא קרא כתיב בה מעלה עשן ואין נראה דבכל יום נמי הוה שם מעלה עשן ומהאי קרא ודאי ילפינן וא"כ חיוב מיתה נמי ילפינן מיניה ועוד דבירושלמי דמכילתין פ' טרף בקלפי קאמר ר"ז עובר משום הכנסה יתירה אלמא לאו איוה"כ קאי ה"ר אלחנן ועוד קשה לי לפי סברתו שסובר שלא היה מעלה עשן אלא ביוה"כ מאי האי דקאמר בסמוך יכול שניהם אמורים קודם מיתת בני אהרן ת"ל אחרי מות שני בני אהרן פי' שלא היו נענשים על מעלה עשן שנצטוו ואי ס"ד שלא נצטוו אלא בשל יוה"כ והלא מתו בשמיני למלואים בניסן ויוה"כ היה אח"כ ומה מפרש ר"א אלא ודאי הוה ס"ד שנענשו על מעלה עשן שלא שמו בקטורת חוץ וע"ז הוא מפרש שהעונש נכתב אחר מיתה עכ"ל ובכל בו כתב להדיא דאף אם חיסר בורית כרשינה או יין קפריסין וכ"ש מעלה עשן חייב מיתה (ומשמע קצת מדבריו דאפי' על ביאה ריקנית שבהיכל חייב עליה מיתה יעו"ש וזה ודאי ליתא דעל היכל ליכא רק אזהרה ויש לדחוק דכוונתו ביוה"כ יעו"ש היטיב).
הן אמת דממה שמקשה הש"ס בפשיטות ותיפוק לי דמעייל ביאה ריקנית וכו' משמע דלא מיירי רק ביוה"כ דאל"כ לא קשה מידי די"ל דקמ"ל בשאר ימות השנה נמי וגם מה שקלו וטרו אמוראי בזה דכגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה אי נמי דמעייל קטורת שלימה וכו' הו"ל לתרוצי בפשיטות דמיירי בשאר ימות השנה וביותר יקשה על רב ששת גופיה דמשני גופיה לקמן דחד ליוה"כ וחד לשאר ימות השנה וא"כ למה ליה לתרוצי הב"ע בשגג בביאה והזיד בהקטרה וכו' אם לא שנימא דמאי דקאמר הא ביוה"כ הא בשאר ימות השנה היא לאו מדרב ששת וצ"ע קצת בזה ועיין במל"מ ה"ג שהאריך הרבה מזה והעולה מדבריו דרבינו ס"ל דמעלה עשן לא היה רק ביוה"כ ולא בשאר ימות השנה יעו"ש היטיב ובזה יישב דברי מרן. אבל לא ידעתי מה הועיל בזה כיון דכתב מרן דהא דחיסר אחת מסממניה חייב מיתה ביוה"כ דוקא א"כ מסתמא הא דחיסר מעלה עשן דאינו מעכב מיירי ע"כ ביוה"כ ג"כ אינו מעכב. וא"כ אכתי קשה מסוגיא דיומא נ"ג א'. אמנם למה שהביא בשם שער אפרים דמרן בב"י מיירי דבאמת היה שם עשב דמעלה עשן רק לא היה מתמר ועולה כמקל יעו"ש והיינו כסברת התוס' ישנים שהבאתי. אמנם התימה על כולם איך לא שתו לבם להתוס' ישנים שהבאתי.
ודברי רש"י בכריתות אינם עולים יפה כלל כי אף אם נימא דהאי אם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה לא מיירי רק ביוה"כ כדמשמע לכאורה מהך דיומא ועיין בתו"כ פרשת אחרי פ' ג' מ"מ הא מבואר בש"ס דיומא דאם שגג בביאה והזיד בקטרת נמי חייב אלמא דאין הטעם משום ביאה ריקנית. ושפיר קמה קושיית כל האחרונים על רש"י וע"ע במג"א סי' קל"ג ס"ק ה' יעו"ש היטיב. סוף דבר דברי רש"י צריכים נגר ובר נגר דיפרקיניה.
ודע עוד דקשיא לי על הא דאיתא בסוף פ"ט דסנהדרין דחשיב שם כל חיובי מיתה ואמאי לא תני הא דחיסר אחת מכל סממניה והא דחיסר מעלה עשן ביוה"כ וכן הא דעייל לפני ולפנים בין ביוה"כ ובין בשאר ימות השנה בביאה ריקנית.
כשרה אפי' וכו'. ולפ"ז מש"כ רבינו בסעיף ט' אע"פ שלא עשה המשקל כולו אלא חציו או שלישו וכו' לאו דוקא דה"ה פרס נמי חייב דהא בהא תליא וכמו דאי' בכריתות ה' א' ו' ב' יעו"ש. וה"ה דאם פיטם כזית נמי חייב דהוא נמי שיעור הקטרה מדאורייתא כדאי' בזבחים ק"ט ב' יעו"ש ברש"י דפרס הוא מדרבנן כמש"כ רש"י בהדיא בזבחים שם ועיין כאן בתוס' בכריתות בד"ה דמפטם וכו' ויש שם ט"ס לדעתי וכצ"ל אומר רבי דהאי פרס בשחרית ופרס ערבית לאו הלכה למשה מסיני הוא דאף אם לא הקטיר אלא כזית שחרית וכזית ערבית יצא כדמשמע פ' השוחט עכ"ל ועי' ירושלמי יומא פ"ד ה"ה וז"ל תני הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מכזית בפנים פטור ר"ז בשם רב ירמיה נפטרו הצבור ידי חובתן ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב את שמע פחות מכזית בפנים פטור עכ"ל ועיין בקרבן העדה שם מה שפי' פי' רחוק וזר. ונ"ל בכדי להסכימו לש"ס דידן דכצ"ל הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מפרס בפנים פטור ר"ז בשם ר"י נפטרו הצבור ידי חובתן ר' יוסי ב"ר בון בשם ר"י מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע פחות מפרס פטור עכ"ל והוא המסכים עם פי' המל"מ לקמן בסי' נ"ג סעי' י"א והובא שם בש"ק ור"ל כיון דחייב על כזית בחוץ א"כ חזינן דבפחות מפרס נמי נפטרו הצבור יד"ח דאל"כ לא הי' חייבים בחוץ בפחות מפרס. א"נ הא דקאמר פחות מכזית בפנים פטור קאי אזר שהקטיר בפנים וכדקס"ד בזבחים שם וקאמר ר"ז בשם ר"י דבכזית נפטרו הצבור ידי חובתן ור"י בא להשמיענו דבהקטיר כזית בפנים נפטרו הצבור יד"ח וקאמר ר"י ב"ר בון בשם ר"י דעל כרחך צ"ל דהברייתא הא קמ"ל דבכזית נפטרו הצבור יד"ח וקמ"ל דאף לר"א הדין כן דאי כמו שהיא לפנינו דקמ"ל בפחות מכזית פטור זר בפנים א"כ מאי קמ"ל פשיטא דכן הוא כיון דפחות מכזית פטור בחוץ ממילא דה"ה זר שהקטיר בפנים דפטור ומאי צריך להשמיענו א"ו דזה בא להשמיענו דכזית בפנים יוצאין הצבור יד"ח אליבא דכו"ע ואף לר"א. ועי' לקמן בסוף סי' נ"ג מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
והתימה על רבינו שלא השמיענו מדין כזית ואולי ס"ל לחלק בין פיטום להקטרה דאף דבהקטרה כזית הוי הקטרה מ"מ לא מצינו שהיו מפטמין בפחות מפרס ועי' במל"מ שהביא בשם רש"י ז"ל דדווקא במנה חייב ותמה עליו יעו"ש היטיב ולדעתי אפ"ל כי גם רש"י ז"ל מודה לזה דכי כתב מנה כתב זה אדברי חכמים דנקטי בלשונם בכל יום מתקן במתכונתה יעו"ש דמשמע קצת דנקטי דווקא דכל יום דהוא מנה אבל לבסוף דמייתי דברי רבא איפשר דעבדה פרס בשחרית ופרס בין הערבים אה"נ דבפרס מחייב. ודע דלשון הש"ס שם ה' א' דאיתא שם וז"ל אפשר דמקטיר פרס שחרית פרס בין הערבים אין הלשון נכון כל כך ויותר מדוקדק הלשון שם ו' ב' איפשר דעבדה פרס בשחרית וכו' דאנן בפיטום קא מיירינן ולא בהקטרה וק"ל אמנם בילקוט תשא איתא (על הך דשם ה' א') וז"ל גבי קטרת כתיב והקטורת אשר תעשה במתכונתה אשר תעשה כל דמקטר ואפילו פרס שחרית פרס בין הערבים עכ"ל ולפי"ז דהאי כל אשר תעשה קאי אהקטרה א"כ לכאורה משמע דבכזית נמי חייב בפיטום וכמש"כ למעלה ורבינו גריס כגי' דידן ו' ב' ודו"ק היטיב. שוב ראיתי במל"מ לקמן סי' נ"ו סעי' ב' שהעלה דאינו ט"ס בתוס' דכריתות שם ופלפל בזה בהא דכזית קטורת יעו"ש היטיב (ובפסקי תוס' מעילה סי' ה' משמע כדברי' יעו"ש היטיב).