הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ד
הוא עצי הקטף וכו'. בגמרא איתא שם הצרי ואמר התם רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ופירש"י וז"ל הצרי שרף נטף כמפרש לקמן שרף הנוטף מעצי הקטף ושרף היינו מידי דמנטף מן העץ וקורין גומא עכ"ל מבואר מזה שהשרף היה נכנס בקטורת והוא נקרא צרי ורשב"ג לפרושי אתי וכ"כ בד"ה רשב"ג וכו' וכ"כ רש"י בפי' התורה וכתב הרמב"ן שם וז"ל וראיתי לרב ר' משה שיכניס בקטורת עץ האילן הנזכר הוא הנקרא בערבי עו"ד בלאס"ן (כצ"ל) נראה שסבור כי רשב"ג שאמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף בא לחלוק ולומר שלא היה הצרי מסמני הקטורת כי הוא אינו אלא שרף ובקטורת אין השרף נכנס בו אלא הקטף עצמו עכ"ל ונמצא לפי"ז דפסק כרשב"ג יעו"ש ואני תמה כי לפי מה שפי' הוא בעצמו כי הצרי נקרא העץ בעצמו וכן מה שיוצא ממנו וא"כ למה חלק רשב"ג על הת"ק ואמר שאין מכניסין הצרי דילמא כוונת הת"ק על העץ בעצמו ויותר נראה נכון לכאורה דעת מרן שכתב להיפך דדעת רבינו היא דרשב"ג פליג וס"ל דהעץ עצמו אינו נכנס רק הנוטף ממנו ופסק רבינו כת"ק דדווקא העץ עצמו ולא היוצא ממנו ועי' בפי' המשניות לרבינו שכתב דלכן נקרא נטף ע"ש שנוטף ממנו יעו"ש אמנם הכלבו כתב כדעת רש"י ואולי טעם רבינו כי בכל מקום ראינו לאונקלוס שתרגם על צרי קטף אלמא דצרי הוא עץ הקטף עצמו לכן ת"ק שאמר סתם הצרי כוונתו על הקטף עצמו ופסק כוותיה והא דאיתא בשבת כ"ה א' אין מדליקין בצרי אלמא דצרי הוא שמן הנוטף דרשב"א דהתם ס"ל כרשב"ג דהכא דצרי הוא הנוטף ולית הלכתא כוותייהו בזה (ועי' מש"כ בחי' בשבת שם מזה).
היא הציפורן וכו'. וכתב רש"י בכריתות שחלקה היא כצפורן ובחומש כתב שרש בושם חלק ומזהיר כציפורן. ועל כדי שתהא נאה כתב רש"י ששחורה היא ולכאורה היא היפך ממש"כ דמצהיר כציפורן ואולי אחרי השיפה נראית מצהיר כציפורן ובלא"ה היא שחורה ולקמן יבואר עוד מזה אי"ה. והכלבו כתב כלשון רש"י בש"ס.
והחלבנה וכו'. רש"י בפי' החומש ושם בכריתות כתב דהוא גלבנה ובפי' המשניות לרבינו כתוב וז"ל וחלבנה אומרים עליו שהוא הנקרא בלשון ערבי מחלה"ב וי"א לדא"ן ובלעז לאדנ"ו והוא שקר וי"א מיע"ה ובלעז איסטוראק והוא הקרוב לפי שהגמרא ביאר שחלבנה ריחה רע ר"ל שריחה מאוס עכ"ל ומתוך כך תמהתי על מרן שכתב שהעולם לועזים חלבנה גאלבנו ואמאי לא הביא כן בשם רש"י גם מש"כ וז"ל וכן מש"כ שי"א שחלבנה הוא מחלב וי"א שהוא לאדן הכל טעות עכ"ל הא בהדיא כ"כ המעתיק והכלבו כתב י"א שקורין אותו גלמא יעו"ש.
טיב. ובמר"ן הנוסחא אי"ל טי"ב.
אלנטורן וכו'. ובמרן הגי' וסאנבל אל נדרין וכו' ואולי היא ט"ס וצ"ל וסאנבל אל גרדין יעו"ש. ובפי' המשנה כתוב וז"ל נטף הוא עץ הנקרא בלשון ערבי עוד בלאס"ן ובלעז פושט דבלסאמ"ו. ושחלת קורין אותו בלשון ערבי אלטופ"ר אלבדור (וטופר הוא מלשון ארמי על ציפורן וכאן כתב אצפאר והוא מלשון ציפורן) חלבנה מיע"ה. מור ידוע. וקציעה אין יודעין אותו. שבלת נרד קרוי בלשון ערבי סנבאל אלנדדין (וביותר נ"ל להגיה אלנרדין וכמש"כ למעלה) ובלעז אושפיקא נארדי. וכרכום ידוע וקושט קרוי בלשון ערבי קושט וקנמון בלשון ערבי עוד הירדי (עי' מש"כ לעיל כ"א ה"ג) ובלעז לינגא אלואיש. וקליפה ג"כ קשר סליכה ובלעז קאסיא לינגא. כפת הירדן עמברא ובלעז לאמר"י. והכלבו כתב וז"ל מור כמשמעו מיר"א בלע"ז (והיינו כדעת הרמב"ן לעיל פ"א ה"ב) כרקום נקרא בלשון ערב יעפרן (ואולי ט"ס וצ"ל זעפרן) ובלעז שפראן. שבולת נרד סם אחד הוא ודומה לבית יד של שבולה ובלעז אשפיק נרדי. קציעה היא קדה ודומה לפיגם רודא כדאמרינן מרכיבין פיגם ע"ג קדה לבונה מפני שהוא ירק באילן להרכיבן מפני שדומים זה לזה (ועי' לעיל פ"א ה"ג) וע"ע בסמ"ג עשין קס"ג יעו"ש היטיב בשמות הקטורת.