הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ב
במשקל מכוון וכו'. כמו שמבואר בהלכה ג'.
מלח סדומית וכו'. רבינו מפרש שאלו דברים צריכים להיות תמיד מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן וכיון דתני כל שהוא ר"ל בלא שיעור מצומצם ומאי דס"ל לרבינו דמלח סדומית היה נמי בלא שיעור אע"ג דהתם קתני מלח סדומית רובע היינו ר"ל כי הקפידו על המדה ולא על המשקל וכמש"כ מרן אולם בתוס' שם מבואר כי המלח סדומית והכפת הירדן אינם באים רק כשאין שם יין קפריסין וקאי אדסמיך ליה וה"ק אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חורין ומלח סדומית ור' נתן אומר דצריך להביא לזה אף כפת הירדן כשאין שם יין קפריסין והנה טעם רבינו אולי לפי שעריב ותני בהדי מעלה עשן והתם ע"כ בכל ענין מייתי לה וה"נ אלו תרתי מלח סדומית וכפת הירדן ולפי' התוס' לא הו"ל למיפסק בין מלח סדומית לכפת הירדן בהא דמעלה עשן והבן. וראיתי להכלבו בסי' ל"ח וז"ל מלח סדומית הוא מלח גסה ונותנין אותה בקטורת משום על כל קרבנך תקריב מלח וי"א שהוא מלח דקה ביותר וזהו שאמרו רז"ל שמסמא את העינים פי' שהיא נדבקת בידים ואינה נראית מפני דקותה ומאותו מלח היו מביאין רובע הקב ואין בידי למה רובע עכ"ל והנה מש"כ ב' דיעות במלח סדומית אי הוה גסה או דקה עי' ביצה ל"ט א' ברש"י שם ובמנחות כ"א א' שמבואר התם דסדומית היא דקה יעו"ש ברש"י ומש"כ בב"ב כ' ב' להיפך כבר הגיה שם בהגהות ר' יחזקאל לנדא ובגליון הש"ס דצ"ל להיפך ובש"ס שם צ"ל אידי ואידי מלח סדומית יעו"ש ובנוב"י מהדורא תניינא חלק או"ח סי' נ"ז יעו"ש היטיב ומש"כ הכלבו שמלח סדומית היא גסה עי' בערוך בערך איסתרוקנית ובערך בן (ועיי"ש בהפלאה שבערכין ערך איסתרוקנית מש"כ לקיים דברי רש"י בב"ב כמות שהן בלי שום הגה"ה יעו"ש מה שנדחק בזה וע"ע במפרש לתוספתא פ"ט דמנחות).
אמנם מש"כ הכלבו משום על כל קרבנך תקריב מלח זה היפך דעת התוס' שכתבו דאפי' למ"ד בעיא מלח היינו דווקא בשעת הקטרה דומיא דכל העולים טעונים מלח יעו"ש הן אמת דיש סברא להיפך נמי דאפי' מאן דס"ל דקטורת לא בעי מלח היינו דווקא בהקטרה אבל בשעת פיטום י"ל דבעיא מלח וכן משמע דברי הרמב"ן שפי' ממולח שבקטורת שיהא מלוח במלח סדומית יעו"ש וע"כ היינו כמ"ד דלא בעי מלח דלמ"ד בעי מלח א"כ מאי בעי קרא ממולח ואף דנימא כסברת התוס' דאף דבעי מלח היינו דווקא בהקטרה למזבח אבל לא בשעת פיטום ולהכי בעי קרא לשעת פיטום מ"מ חזינן דהא לשעת פיטום לא תלי כלל למ"ד בעי מלח או לא בעי מלח והבן. לכן לדעתי דברי הכלבו סתומין קצת. ומי יתן ידעתי ואמצאהו. שוב ראיתי בס' באר שבע שהשיג עליו יעו"ש והעלה שהמלח לא בא רק לתקון הקטורת ולא בא רק כדי לשרותו יעו"ש וכתב שכן מבואר מדברי רבינו כאן יעו"ש ואני אראה ולא אבין מנין לו כן מדברי רבינו (ועי' במל"מ שהבין להיפך מדברי רבינו דכאן יעו"ש) שוב ראיתי כי יש ליישב דעת הכלבו ולומר דס"ל הא דטעון מלח היינו לא בשעת הפטום רק בשעת העלאה על המזבח וכן י"ל הא דמעלה עשן נמי לא היה בשעת פיטום רק קודם הקטרה היה נותן לתוכו העשב מעלה עשן ולכן לא נזכרו בפרשה דקטורת ויש לעיין בזה.
אנשים ידועים וכו'. עי' יומא ל"ח א' יעו"ש היטיב מהמעשים המסופר להם ז"ל מזה.