הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ד
ולא הוסיף וכו'. כתב רבינו בפי' המשניות וז"ל לפיכך אני אומר שאם אדם לקח מר דרור משקלה ה' מאות שקלים וכו' ודקדק במשקלה כלה תכלית מה שאפשר לו עכ"ל ומשמע מזה כי לא היה בו שום הכרע וכבר כתבתי מזה בס"ק א'.
אבל אם וכו'. בש"ס איתא או למוסרו לציבור אבל רבינו שינה וכתב לאחרים וכ"מ לשונו בפי' המשניות יעו"ש היטיב ואולי לפי שבשמן המשחה אין שייך לצבור כי הצבור א"צ לו כמש"כ רבינו בהלכה ה' ואגב דנקט בקטורת בצבור דהתם שייך שפיר למוסרה לצבור וכמש"כ לקמן פ"ב ה"ו נקט הש"ס הכא ג"כ לצבור אבל ה"ה ליחיד ויכול להיות דבקטורת ג"כ פטור אפי' עשאה בשביל יחיד רק דנקט התם לצבור משום דבכה"ג שרי אפי' לכתחלה כדמשמע הלשון בש"ס דנקט התם לא תעשו לכם הוא דאסור יעו"ש אבל לצבור משמע דשרי אפי' לכתחלה וכ"מ מלשון רש"י בחומש דכתב וז"ל אבל אתה עושה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור עכ"ל אע"ג דבש"ס מסיק התם אבל למוסרה בצבור פטור י"ל דה"ה דשרי לכתחלה דמהיכי תיתי יאסר כיון דכתיב לא תעשו לכם דווקא לכם הוא דאסור אבל יש לעיין דהיכי יש למצוא דעושה כדי למוסרה לצבור הא בעינן עשייתה בקדש ובשל קדש דווקא כדאיתא שם סעי' ו' ואפ"ל דמשו"ה נקט לשון פטור דלכתחלה אסור דזה לא מיקרי קטרת כשר והא דכתב רש"י דאתה עושה כדי למוסרו לצבור היינו דמשום לאו לא עבר עליו ולא שייך כאן לאו אבל מ"מ אסור דהא לא מיקרי קטרת כשר אבל בשמן המשחה לא שייך כלל כדי למוסרו לצבור ולכן כ' רבינו בסתמא לאחרים ועוד י"ל דלאחרים אסור מיהת משום לפני עור לא תתן מכשול אבל מ"מ פטור מכרת וממלקות ודו"ק (ועי' פ"ב ה"ו).
ודע עוד שמה שמשמע מלשון רבינו דאינו חייב כרת רק בשעושה על מתכונת הזה דווקא אבל אם עשה יתר או פחות אף שעשה לפי ערך הזה לפי מדת השמן ולפי משקל הסממנים פטור אבל רש"י כתב בחומש וז"ל ובמתכונתו לא תעשו כמהו בסכום סממניה לא תעשו אחר כמוהו במשקל סמנין הללו לפי מדת הין שמן אבל אם פיחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר יעו"ש היטיב מבואר דאם עושה פחות או יתר רק לפי ערך הזה הוא חייב ואולי י"ל כי גם רש"י לא פליג ע"ז כי יש לכוין דעתו ג"כ לזה כי כן מבואר בש"ס להדיא.