אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק א · הלכה ב

פרק א

בב' פעמים. ונפק"מ שצריך שתי הכרעות והקב"ה יודע הכרעות (שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחו כמות שהן והקב"ה יודע משקלו רש"י) והא דכתיב בד בבד היינו שלא יניח משקל במשקל וישקול רק בעינן שישקול כל בושם ובושם כנגד הברזל יעו"ש היטיב בכריתות ה' א' והתימה על רבינו שלא הזכיר כל זה ואדרבה בפי' למשניות משמע שלא היה בו הכרע. וצ"ל דס"ל דאביי לא חזר בו ממאי דפשט מבד בבד שלא יהיה בו הכרע והש"ס שקיל וטרי אליבא דרב יהודה ומפרש לה דאיהו דחיק ומוקי לה שלא ישקול משקל במשקל אמנם אביי דהוא בתרא ס"ל כפשוטו וכ"ז דחוק וצ"ע בזה.

ועירב הכל. עי' מרן שהעיר בזה מנין לו לרבינו ששחק כל אחד לבד יעו"ש מש"כ בזה ואולי י"ל גי' רבינו היה שלא יניח משקל במשקל וישחוק. רק כ"א בפ"ע היה שוחק (ואף דבד בבד כתיב בקטורת מ"מ משמע בש"ס דלענין זה שוים ועיין לקמן פ"ב הל' ה' יעו"ש היטיב ובמרן) שוב ראיתי דדברי רבינו יש להם מקום במקרא מפורש לגבי קטורת דהכי כתיב התם ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח ממולח טהור קדש ושחקת ממנה הדק. והנה ועשית אותה קטורת רוקח וכו'. היינו ע"כ שישחקם כעפר לדוש דאם לא כן מאי ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח שייכא הכא. ושוב אמר שיהיה ממולח והיינו מעורב אלמא דבתחלה כותשין אותם ושוב מערבין אותם והא דקאמר ושחקת ממנה הדק היינו שפעמים בשנה מחזירין אותה למכתשת כדאיתא לקמן פ"ב ה"ז ועיי"ש בספורנו ובכתב וקבלה יעו"ש היטיב ותמצא דעת קדושים ושמן המשחה יליף מקטרת ופשוט.

ושרה אותן וכו'. בש"ס שם איתא ושלקן במים וכ"ה בירושלמי שקלים פ"ו אמנם בהוריות י"א ב' ובילקוט פרשת תשא אי' ושראן במים וכ"ה ברש"י בכריתות שם ורבינו פסק כר' יוסי לגבי ר"י דהלכה כן בכל מקום ובירושלמי שם איתא הא דר' יהודה בשם ר"מ והא דר' יוסי בשם ר' יהודה ור"מ ור"י הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מ"ז א' (ומשמע במר"ן דלפניו היתה הגירסא בכריתות ג"כ ושראה במים וכו' יעו"ש).

על המים שמן וכו'. דע דבגמרא איתא וז"ל והציף עליהם שמן המשחה וקלט את הריח וקפחו ופירש"י דנתן השמן על העקרים ושוב אין בולעין העקרין מהשמן כיון דשבעו לבלוע המים ושוב כשקלט השמן הריח מהעקרים קנחו השמן מהעקרים ונתנוהו בצלוחית יעו"ש. אמנם מרבינו מבואר דהוא מפרש דהעקרים לא היו כלל בשמן רק דמתחלה שראן במים וקלטו המים הריח מהעקרים ושוב נתן השמן על המים ובשל הכל באש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי. ונמצא שמפרש והציף עליהם שמן היינו על המים (ובהוריות י"א ב' הגי' והציף עליו שמן וכו' והוא כפי' רבינו אמנם רש"י גרס שם עליהם יעו"ש וכשיטתו) ומפרש וקפחו היינו שבשל כ"כ עד שנפסקו ותמו מיא ובאמת כי הלשון שבירושלמי שם משמע כדעת רש"י יעו"ש היטיב וי"ל כי דעת הרמב"ם דאם היה נותן השמן ע"ג העקרים א"כ היה חסר השמן אף דשבעו לבלוע מ"מ י"ל דפלטי המים והדר בלעי מהשמן וכדומה לזה איתא בט"ז יו"ד בסוף סי' צ"ג יעו"ש היטיב (ועוד דאכתי יקשה והא לסוך העקרים אינם מספיקין) לכן פי' דהשמן לא היה ניתן כלל על העקרים רק על המים ודו"ק. והרמב"ן כתב בפי' התורה וז"ל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים והציפו עליהם שמן זית הין ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים ונתנו על אש נחה גחלים עוממות ויבשלו עד יבשת המים וקלטו השמן מעליו כי כן מעשה הרוקחים בכל שמן מבושם יעו"ש היטיב.

המור הוא הדם וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם וכ"ש דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף עכ"ל ועי' ברמב"ן עה"ת מה שהאריך בזה ותראה כי אין קושייתו של הראב"ד כלום יעו"ש עם שלבסוף כתב כדברי הראב"ד ועי' בתוס' רבינו יונה בברכות פ"ו וברא"ש שם סי' ל"ה מש"כ בזה ובאו"ח סי' רט"ז סעי' ב' (וע"ע מש"כ בחי' לברכות שם) ובסי' תס"ז וביו"ד סי' פ"ד ש"ך ס"ק ל"ז ובאחרונים שם שהרבו לדבר מזה. והראב"ע בתשא שם הביא בשם הגאון כדעת רבינו שם. וע"ע בערוך ערך מר שלישי יעו"ש היטיב ועי' בכל המקומות שהבאתי ותראה שאין השגת הראב"ד השגה. והתימה על מרן שעשה עצמו כאילו לא ידע יוסף מזה כלל וכל מש"כ משמע כמי שכותב מדעת עצמו יעו"ש.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה