אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק א · הלכה א

פרק א

נצטוו ישראל וכו'. חגיגה ו' ב' תוספתא שם פ"א ירושלמי שם ה"ב ספרי ראה פיסקא קל"ח.

תחוג לה' וכו'. בחגיגה ט' א' י' ב' נפקא ליה מוחגותם וכו' וכן הוא בפי' המשניות לרבינו ועיין ספרי ראה פיסקא קמ"ב ובתו"כ אמור פי"ז.

ויביא עמו וכו'. עיי"ש ב' א' תוס' ד"ה הכל וכו' ועיי"ש ז' א' יעו"ש.

מן העוף וכו'. עיין מרן ז"ל מש"כ בזה ומש"כ שעופות הם בכלל זבחים עיין לעיל פ"א ממעשה הקרבנות הי"ז יעו"ש היטב ומה שציינתי שם (ומש"כ בשם המכילתא עיין משפטים פ"כ ובהגהת איפת צדק שם יעו"ש היטב) ובילקוט מביא בשם המכילתא או אינו אלא בנסכים יעו"ש היטב) ועיין בטורי אבן מש"כ בזה ודבריו פשוטים המה (ומש"כ דמנחות היינו מנחת נסכים יעו"ש י"ל דזה כוונת המכילתא לפי גירסת הילקוט והבן) ומה שהביא ראיה מהסוגיא דשם ו' ב' מדלא איבעיא ליה רק אי כבשים אי פרים אבל לא מיבעיא ליה על עופות יעו"ש באמת לא מכרעא כלל אטו כרוכלא ליחשב וליזיל ואכתי ליבעי ליה או עזים אלא ודאי מהא לק"מ ובפרט למ"ד דעולת תמיד הואי פשיטא דהצבור לא הקריבו עוף וי"ל דהתם היו כולם עשירים ובודאי לא הקריבו עופות ועוד יש ליישב. ודמות ראיה לרבינו מהא דאיתא בתוספתא פ"א דתמורה אלו דברים שבין עופות לבהמה שהבהמה דוחה את השבת ואת הטומאה וכו' משא"כ בעופות יעו"ש ולמה לא קחשיב דבהמה דוחה יו"ט משא"כ עופות אלא ודאי דעוף נמי דחי יו"ט בעולת ראיה ואולי אפ"ל דאתיא כמ"ד נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ויש עופות נדרים ונדבות. ויש לעיין עוד בזה דא"כ כיון דיליף לה מחגיגה א"כ נקיש ג"כ לענין עופות וצ"ע. ועיין בס' החינוך פרשת משפטים שפסק כרבינו והגהות מל"מ תמה עליו יעו"ש ובאמת החינוך קאי על עולת ראיה בלחוד וכן מבואר בלשונו סוף פרשת ראה יעו"ש היטב (וע"ע ברדב"ז ח"ה סימן פ').

[שלא] עשה מ"ע וכו'. משמע מזה ששום מ"ע לא קיים אפי' מצות ראיית פנים בעזרה לא קיים דזה לא סגי בלא קרבן ועיין תוס' ריש חגיגה ב' א' ד"ה הכל וכו' ולשיטת הירושלמי שם דיש חייבין בראיית פנים ולא בקרבן ולפ"ז כתב הטורי אבן שם דה"ה מי שמחויב בקרבן ולא הביא קרבן דמ"מ ראיית פנים בעזרה מיהא קיים יעו"ש היטב. ועיין לח"מ שכתב דמיירי כאן שלא הביא כל שבעה אבל אם הביא בתוך שבעה שפיר קיים מ"ע דראיית פנים לגמרי כדינה יעו"ש היטב וכן משמע ממש"כ הלכה ד' יעו"ש וה"ה לענין ראיית פנים דאם לא הביא קרבן ביו"ט ראשון ושוב בא לעזרה ביום אחר והביא קרבן ראייתו קיים המצוה כתיקונה וכן משמע עוד מהא דאיתא בפסחים פ' א' דקאמר דלמ"ד כולן תשלומין זה לזה מטמאהו במת יעו"ש והא אכתי מדחהו אתה מראיית פנים בעזרה אלא ודאי דמקיים ביום השביעי ראיית פנים והקרבן ממילא למאן דס"ל כולן תשלומין דראשון נינהו כל דחזי ביום הראשון יכול הוא להשלים בכל השבעה ימים וכן מוכח מחגיגה ב' א' ובערכין ב' ב' ועיי"ש בטו"א שהוא הבין שדעת רבינו דבראיית פנים אין לו תשלומין יעו"ש והקשה עליו אבל באמת אין הכרע לזה יעו"ש היטב (וע"ע בירושלמי ה"א בשיירי קרבן ד"ה הפריש חגיגתו וכו' שדעתו כדעת הטו"א יעו"ש היטב).

שיקריב שלמים וכו'. עיין חגיגה ב' א' ו' א' ב' ז' א' ב' ח' ב' ט' א' י"ז א' ועיי"ש תוספתא פ"א ועיין מגילה ה' א'.

מן הבהמה. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הי"א ובזה יש לפרש מאי דאיתא שם בחגיגה ז' א' מה חגיגה זבחים דשלמים אינו בא רק מן הבהמות אף ראיה כן וא"צ למש"כ רש"י שם. ומאי דפשיטא ליה דחגיגה היא שלמים י"ל דנפקא ליה מושמחת בחגך מה שמחה שלמים דילפינן מהר עיבל אף חגיגה כן וא"כ כיון דחגיגה היא שלמים ממילא אינו בא רק מבהמות. אבל לכאורה יש לעיין על מאי דאיתא בחגיגה ח' א' דנפקא ליה דשמחה אין יוצא בעופות ובמנחות מדאיתקש לחגיגה הא אדרבה כיון דילפינן שמחה מהר עיבל דהוי שלמים א"כ שלמי שמחה פשוט טפי דאינו רק מבהמות יותר מהא דחגיגה אך באמת לק"מ דהא הכהנים יוצאין אף בחטאות ואשמות והו"א דיוצאים אף בחטאת העוף ומנחות קמ"ל דאיתקש לחגיגה וחגיגה אינה רק שלמים והא דחגיגה היא שלמים כתב התוס' שם ח' ב' בד"ה מי וכו' דמיחוגו נפקא ליה ועי"ש היטב וברש"א י' ב' בד"ה ויחוגו וכו' יעו"ש היטב ועוד יש דברים אתי לדבר בזה אך לקצר באתי ועיין ספרי ראה פיסקא קמ"א.

הנשים חייבות וכו'. חגיגה ו' ב' תוספתא פ"א וספרי ראה פיסקא קל"ח ועיין ירושלמי חגיגה פ"א ה"ב ובקרבן העדה שם יעו"ש היטב.

וזבחת שלמים וכו'. הך קרא מיירי בהר עיבל ועיין פסחים ק"ט א' ובתוס' שם וחגיגה ח' ב' ובתוס' שם יעו"ש היטב ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ב וספרי ראה פיסקא קל"ח יעו"ש ועיין סוכה מ"ח ב' רש"י ותוס' שם ד"ה לולב וכו' יעו"ש.

חייבות במצוה וכו'. שם ושם ושם. וכתב הראב"ד וז"ל א"א לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה עכ"ל ובאמת פשט לשון הש"ס דחגיגה ו' ב' משמע כרבינו שהנשים מחויבות להביא קרבן שמחה וכ"ה לשון הספרי והתוספתא הנ"ל ומשמע דקאי על הקרבן וכ"כ התוס' בקדושין ל"ד ב' בד"ה אשה וכו' בשם ר"ת יעו"ש היטב ומבואר מדברי הראב"ד דהשמחה יהא בירושלים (והטעם כיון שבעלה משמחה וכיון שאין האיש בביתו ומחויב לעלות לכן גם היא תעלה עמו ושם ישמחנה) והנה בזה יסולק ראית התוס' מהא דהביאו מהא דחגיגה ו' א' דעד ירושלים אימיה דחייבת בשמחה איהי אייתיתיה יעו"ש והביאו מכאן דע"כ בקרבנות מיירי דאל"כ ישמחנה בביתו יעו"ש בקדושין ובחגיגה שם בד"ה דמיחייבא וכו' יעו"ש היטב ובר"ה ו' ב' ד"ה אשה וכו' יעו"ש היטב. והנה מה שדחקו לרש"י ז"ל לפרש דהיא אינה מחוייבת לעלות י"ל מהא דאיתא בר"ה שם ותיפוק ליה דאיהי חייבת בשמחה ומשני דאשה בעלה משמחה ואי לדברי הראב"ד אכתי יקשה מ"מ מחוייבת לעלות לירושלים ומתוך כך הוכרחו התוס' לפרש שם דלא קרינן בה ובאת שמה וכו' יעו"ש ולרש"י היה נ"ל לדוחק לכן מפרש דבאמת אינה צריכה לעלות כלל. והא דחגיגה ו' א' דקאמר דאימיה אייתיתיה קשיא עליו שפיר דהא אביי קאמר לה ולדידיה באמת אינה צריכה לעלות. אבל בלא"ה יקשה על ר' זירא דמאי פריך עד הכא מאן אתייה הא איהו ס"ל בר"ה שם דמחייבא בשמחה וכאן הפכו לשיטתייהו ולכאורה הוא תמוה ומצאתי בספר המאור בר"ה שנתעורר בזה וכתב גירסא אחרת יעו"ש היטב.
ולענין מה שהשיג הראב"ד דאמאי לא כתב דבעלה משמחה ומשמע ממרן דגם רבינו מודה בזה יעו"ש אבל לא ידעתי דא"כ למה לא הזכיר רבינו זה ולכן נ"ל דס"ל כר' זירא ולא כאביי וס"ל דהמצוה והחיוב מוטלת עליו והטעם שפסק דלא כאביי י"ל משום דהסוגיא דקדושין ל"ה א' דקאמר התם משום דהואי מצה שמחה והקהל שלשה כתובין הבאין כאחד וכו' יעו"ש ועיי"ש ברש"י ותוס' דאתי דלא כאביי יעו"ש היטב ולכן לא פסק רבינו כאביי בזה ומ"ה פסק רבינו לעיל פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הי"ד דאשה עוברת על בל תאחר ועיי"ש בלח"מ יעו"ש היטב וע"ע בשאגת אריה סימן ס"ז שהביא ראיה מהא דנדרים ג' ב' דעבר בבל תאחר על חטאת יולדת יעו"ש היטב אבל אי מהא לא אירייא די"ל דהבעל עובר דהוא חייב להביא קרבנות אשתו כדאיתא ב"מ ק"ד א' וכ"ה לשון הש"ס דעבר עליו יעו"ש ועיין מש"כ שם בשם הספרי אבל גם משם אין ראיה די"ל דקאי אצדקה וכמש"כ שם בפרק הנ"ל. סוף דבר על רבינו אין שום תמיה למה לא פסק כאביי (ותמהתי מהלח"מ שהנראה שכאן שכח דברי עצמו מש"כ בפרק הנ"ל יעו"ש היטב) וע"ע תוס' חגיגה ב' ב' בד"ה שומע וכו' ודוק.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה