הר המוריה על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ה
ובחו"ל. עיין מזה ברא"ש באורך בפ"ה דבכורות סימן י"ג יעו"ש מש"כ בשם רמב"ן והשיג שם על חד מרבוותא והנראה שהוא על רבינו ולפי שהיה לפניו גירסא אחרת בדברי רבינו וכמש"כ מרן וכתב דעל נוסחא ההיא השיג ג"כ הראב"ד יעו"ש ומשמע שלפי גירסתנו לא השיג עליו שום אדם. ובאמת י"ל גם לפי גירסתנו אכתי לא אתי שפיר מש"כ רבינו אלא הרי הוא כחולין ומשמע קצת שחולין גמורין הוא וזה באמת אינו שהרי הוא כפסולי המוקדשין שנפדו והרי הוא אסור בגיזה ועבודה ואם מת או נטרף אסור בהנאה ובאמת י"ל שזהו השגת הראב"ד על רבינו דוק בלשונו והבן. ודע כי בספר המצות לרבינו עשין סימן ע"ט כתב דאינו נוהג רק בארץ יעו"ש וכ"ה דעת החינוך בפרשת בא יעו"ש ובהגהות ר' ישעיה פיק יעו"ש היטב. ועיין ברדב"ז ח"ה סימן ר"ג ושם כתב למחוק הנך תיבות אלא הרי הוא כחולין יעו"ש היטב. ועיין לח"מ שהקשה כאן דפסק רבינו בפ"ב דמעשר שני כר' ישמעאל ולקמן בהלכה י"ג פסק כאחרים א"כ איך פסק כאן כר"ע יעו"ש ובאמת לדעתי העניה אין התחלה לקושיא די"ל באמת דרבי יוסי שאמר זה משום שלשה זקנים ס"ל ככולהו רק דתנאי קמאי גופייהו פליגי בזה ומ"מ יש להיות דכלם אמת ולכן פסק ככולהו והנה הא דר' ישמעאל ודאי הלכה היא כדמוכח בזבחים ס' א' יעו"ש (ור' יוסי ס"ל כוותיה מדקאמר התם מדרשא דר' יוסי יעו"ש) וע"ע מכות י"ט א' ודר"ע ג"כ הלכה כוותיה דמתניתין דסוף חלה כוותיה אתי ומעשה רב.
ולענין קושיית התוס' דר"ה ו' א' דמייתי לה הלח"מ י"ל דבאמת לק"מ דבתוספתא פ"ג דסנהדרין איתא שם בן זומא במקום בן עזאי וכ"ה בספרי ראה פיסקא ק"ו יעו"ש וכצ"ל ג"כ בתמורה כ"א ב' יעו"ש א"כ אתי סוגיא זו דזבחים כפשוטה. ובאמת בלא"ה אין הקושיא כ"כ אלים דהא אכתי איתא שם בתמורה דהני תנאי דפליגי אאחרים נפקא להו מדכתיב תאכלנו שנה בשנה יעו"ש אכתי תקשה אדבן עזאי ל"ל קרא דאותו בבל ירצה ואין מאחר נדרו בבל ירצה מיהו לזה י"ל דבן עזאי ידרוש הכתוב דשנה בשנה דבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד כדאיתא התם מיהו י"ל דבן עזאי על כרחך ס"ל כר"ע בזה דהוא תלמידו דר"ע כדאיתא בברכות ס"ב א' יעו"ש ור"ע ס"ל דבכור נאכל לשני ימים מדכתיב יהיה לך כחזה התנופה כדאיתא בזבחים נ"ז א' ובספרי קרח פיסקא קי"ח וכן מבואר בתמורה שם וא"כ על כרחך נפקא ליה לבן עזאי דמשנה שנה נפקא הא דאין נפסל משנה לחברתה וא"כ אכתי קשה שפיר על בן עזאי דל"ל קרא דאותו בבל ירצה ואין מאחר נדרו בבל ירצה ופשוט. רק דלהתוס' הוקשה דמ"מ לישנא דתלמודא דקאמר דנפקא ליה מאחרים לא אתי שפיר אבל גם הא לא קשה כ"כ דהש"ס רוצה להביא ברייתא מפורשת משא"כ אינך קושיין היא מסוגיית הש"ס אבל לפי גירסא שכתבתי למעלה לק"מ (ודע עוד דבספרי ראה פיסקא ק"ו איתא שם ר"ש במקום ר' ישמעאל יעו"ש היטב אבל הך גירסא דספרי ע"כ ליתא וסמי חדא מקמי ארבע דבתמורה שם ובמכות ובזבחים ובתוספתא דסנהדרין איתא רבי ישמעאל וכ"נ דר' יוסי לא הוי אומר משמיה דר"ש ופשוט וכן משמע מב"ק י"ב ב') והא דלא כתב בריש פ"ב דמע"ש ההיקש הזה י"ל דמייתי ריש הפסוק וכוונתו על ההיקש הזה א"נ לפי שהתוס' אקשו עלה וכמש"כ הלח"מ בעצמו לכן לא רצה להביא ההיקש כיון דפשטא דקרא הכי משמע.
ומה שהקשה הלח"מ על רש"י דחומש באמת היא קושיא גדולה וראיתי להרא"ם בפרשת קרח שהרגיש בזה וכתב דבאמת ילפינן מהא דשנה בשנה וההיקש דיהיה לך כחזה התנופה בעינן לנשים דמותרים לאכול יעו"ש ובאמת צ"ע דהוא לכאורה נגד הש"ס דתמורה ודבכורות כ"ז ב' דשם משמע דמאן דמפיק מלך יהיה לא ס"ל להא דשנה בשנה ומאן דס"ל שנה בשנה לא ס"ל הא דיהיה לך שוב מצאתי בספר גור אריה בפרשת קרח יעו"ש היטב מש"כ בזה אך לא העלה ארוכה לסתירת רש"י מיניה וביה ויותר היה נראה לומר כי רש"י ז"ל נוהג לתפוס דרך הספרי ועיין ספרי קרח שם ובפרשת ראה פיסקא קכ"ה יעו"ש ואכתי צ"ע ועיין בזרע אברהם בקרח ובראה.
שלא בפני וכו'. שקלים פ"ח מ"ח ועיין ב"ק י"ב ב' נ"ג ב' ועוד בכמה דוכתי בש"ס.
במוקדשין כשהן וכו'. בכורות י"ד א' ט"ו א' ול"ג א' ובתוספתא שם פ"ב ובחולין ק"ל א'.
בדק הבית. בכורות י"ד א'.