הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה כ
וקרועי בגדים וכו'. במשנה שם איתא שאין בעלי מום ופרועי ראש. וקרועי בגדים לא נזכר שם וכתב מרן בשם ר"י קורקו"ס דקרועי בגדים חד דינא אית להו עם פרועי ראש מדכתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו יעו"ש ויפה כתב שכן דעת רבינו בפ"א מביאת מקדש ה"ד יעו"ש היטיב.
וכתבו שם הר"ש והרא"ש וצריך טעם לת"ק מאי שנא הני מהני הא כולהו מחללי עבודה כדאיתא בזבחים כ"ג וכולהו נמי במיתה כדאיתא בסנהדרין פ"ג ומחוסר בגדים נמי כיוצא בהן ולא חשיב ליה הכא ושמא היינו טעמא דת"ק דבע"מ ופרועי ראש פסולין בגופן אבל אינך פסולין מחמת דבר אחר והא דחשיב גבי היכל שלא רחוץ ידים ורגלים ואילו מחוסר בגדים ושתויי יין לא חשיב תנא ושייר אבל מדר' יוסי דסיפא קשה דלא שייר אלא חדא מחוסר בגדים לחודיהו ועוד דתני מניינא וי"ל משום לפעמים נכנסין לתקן כדתני בתוספתא דכלים פ"ק הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסים לוים אין לוים ישראלים נכנסים והשתא כשהכהנים נכנסים לתקן אסור בבע"מ ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים אבל בגדי כהונה אסורים בלבישה שלא בשעת עבודה דלא הותר כלאים שלא בשעת עבודה ועוד דלא נתנו ליהנות בהן כדאמרינן ביומא ס"ט עכ"ל (וצ"ע דהא התם מסקינן דיכולין ליהנות בהם במקדש ועי' תוס' יומא כ"ג ב' ד"ה יש וכו' ובתוס' שם ס"ט א' ד"ה בגדי כהונה וכו') והנה מה שמבואר מדבריהם דפרועי ראש מחללי עבודה אין כאן דעת רבינו בפ"א מהל' ביאת מקדש ה"ט וי"ד ועיי"ש במרן מה שהערה מקור לדברי רבינו וי"ל דהר"ש והרא"ש גרסי התם קשיא יעו"ש בתענית י"ז ב' ובסנהדרין כ"ב ב' (ואי קשיא לי הא קשיא לי על רבינו דכתב דהעובד בבגדים קרועים חייב מיתה ועבודתו כשרה ועל כרחך מיירי בבגדי כהונה דאי לאו הכי הא הוי עבודתו מחוללת וחייב מיתה בלא"ה מטעם דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם ועל כרחך מיירי בבגדי כהונה וא"כ איך כתב דאין עבודתו מחוללת הא רבינו פסק בפ"ח מהל' כלי המקדש ה"ד היו מטושטשין או מקורעין וכו' ועבד עבודתו פסולה יעו"ש וצריך ע"כ לחלק בין מקורעין דהתם דמיירי מקורעין לגמרי דלא לכבוד ותפארת הם ובין קרועים דבאמת הם שלמים רק קרוע מחמת אבלות דבזה לא נתבטל כבודו ותפארתו ועי' לקמן פ"א מהל' ביאת מקדש וצ"ע בזה) וע"ע רדב"ז ח"ה סי' צ"א.
אמנם מה שתירצו הם דלכן לא נקטה המשנה שתויי יין ומחוסרי בגדים משום דלא הוו פסולו מגופו א"כ יקשה על רבינו למה חשיב קרועי בגדים אף דלא הוו פסולין מחמת עצמם וכן קשה משתויי יין למה לא חשיב לה רבינו והגר"א באליה רבא כתב וז"ל הא דלא תנא ת"ק שתויי יין דלא קא חשיב אלא אותם שחייבין על ביאת מקדש והשתוי בין האולם ולמזבח אסור ובהיכל חייב להכי בין האולם לא קתני ליה דלא מחייב ובהיכל לא קתני ליה דהא בין האולם נמי אסור והיינו דלא תנא נמי מחוסר בגדים דהוה כשתויי יין ור' יוסי פליג בשתוי להכי קא חשיב ליה עכ"ל אמנם לרבינו לא אפשר לומר כן דהא כתב בפ"א מהל' ביאת מקדש הט"ו שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או שיכור משאר המשכרין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים אע"פ שלא עבד עבודה ה"ז לוקה יעו"ש היטיב.
ולכן נראה לענ"ד ליישב בדרך אחר (והוא ע"ד הגר"א) דהנה רבינו כתב שם בהלכה י"ז דאסור לכל אדם בין ישראל בין כהן ליכנס מתחלת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי או שכור או פרוע ראש דרך ניוול או קרוע בגדים אע"פ שאינו באזהרה שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול יעו"ש א"כ הרי שתוי יין ושיכור אסור ליכנס בכל עזרה רק שאינו חייב ע"ז לכן לא תנייה הכא דאסור בין האולם ולמזבח דלא קחשיב רק מילתא דהתם שרי והכא אסור אבל הך מילתא אסור בכולה עזרה משא"כ בע"מ דבכולה עזרה שרו ליכנס רק הכא בין המזבח והאולם אסורין ואי קשיא א"כ אמאי חשיב פרועי ראש ורבינו חשיב נמי קרועי בגדים הא זה אסור בכל העזרה י"ל דתרי גווני יש בפרועי ראש חד דרך ניוול וזה אסור בכל העזרה ויש נמי פרוע ראש שלא דרך ניוול הוא כמש"כ רבינו שם שגדל שערו עד שנעשה מחלפת ולא היה דרך ניוול ה"ז מותר ליכנס לעזרת ישראל יעו"ש ובוודאי מש"כ מותר ליכנס לעזרת ישראל לאו דוקא דה"ה לעזרת כהנים נמי שרי כגון הישראלים הנכנסים לצרכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה וכי היו צריכים לגלח מחלפת שערותם הא וודאי דלא אמנם בין האולם ולמזבח אסורין הכהנים אפי' בזה וכן יש לחלק בקרועי בגדים דאותם הקרועי בגדים שהם דרך ניוול אסור בכל העזרה משא"כ אותם קרועי בגדים שמחמת אבל שמותרים ליכנס בהם ורק בכהנים בין האולם ולמזבח אסורים ליכנס דאיתקש לפרועי ראש לכן חשבינהו שפיר והא דלא קחשיב מחוסר בגדים י"ל דרבינו ס"ל דזה לא מיתסר ליכנס בין האולם ולמזבח שלא בשעת עבודה אף דחמירא דמחלי עבודה מידי דהוה אשלא רחוץ ידים ורגלים דמחלי עבודה ומ"מ כתב רבינו בפי' המשניות בהדיא דלא אסירי ליכנס בין האולם ולמזבח ועוד הא הרא"ש והר"ש כתבו בהדיא דמחוסרי בגדים היו נכנסים שלא בעידן עבודה בין האולם ולמזבח ודו"ק. ובזה אתי שפיר נמי אמאי אסרו בבע"מ ופרועי ראש וקרועי בגדים ולא אסרו במחוסרי בגדים ובשלא רחוץ ידים ורגלים אבל לפי"ז אתי שפיר כיון דבפרועי ראש ובקרועי בגדים יש בו צד ניוול וכן בבע"מ יש בו משום הקריבהו נא לפחתך לכן החמירו בזה אפי' בין האולם ולמזבח משא"כ במחוסר בגדים וכן בשלא רחוץ ידים ורגלים ודו"ק ועי' בתוס' יו"ט מש"כ בזה והנראה לענ"ד כתבתי ועוד יבואר מזה אי"ה במקו"א ומי שיישב בטוב טעם ישא ברכה מאת ה' (וע"ע כאן במל"מ).
ועיין סוכה מ"ד א' דאיתא שם דהכהנים בע"מ נכנסין בין האולם ולמזבח כדי להקיף בערבה ומשמע שם דהני מעלות הוי דרבנן ועי' יומא מ"ד ב' ואי"ה במ"א יבואר. (ועי' פסקי תוס' מס' תמיד סי' ט"ז וט"ס שם וצ"ל ואפי' בשעת ערבה אלא כהנים בע"מ עכ"ל וע"ע שם ובמדות סי' י"ח דפסק כר' יוסי יעו"ש היטיב) וע"ע בעירובין ק"ה א' דמשמע קצת דהוי דאורייתא ועי' בר"ש וברא"ש בפ"ק דכלים שם.