הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה יב
שנים עשר וכו'. בכלים פי"ז מ"י איתא פלוגתא דר' מאיר ס"ל דאמת כלים בת ששה ור' יהודה ס"ל דאמת כלים בת חמשה יעו"ש. ונזכר פלוגתתם בעירובין ד' ב' ובסוכה ה' ב' וב"ב י"ד א' ומנחות צ"ז א' ב' יעו"ש ונראה לכאורה דר"מ ור"י הלכה כר"י ורבינו פסק כר"מ וכתב מרן דהטעם דפסק כר"מ משום דאבא שאול ס"ל במנחות צ"ו א' כוותיה דר"מ יעו"ש. ועוד נראה לענ"ד דסוגייא דשמעתא דמנחות צ"ח ב' אזלא אליבא דר"מ דקאמר בשלמא למ"ד מזרח ומערב היינו דהוו יתבי עשרה בעשרים אלא למ"ד צפון ודרום עשרה בעשרים היכי הוו יתבי. ולמ"ד כלים באמת חמשה הא אורך עשרה שלחנות הוו מאה טפחים ורוחב הבית הוו עשרים אמה בינוניים דהוו ק"כ טפחים וא"כ מאי קושיא ועוד מאי מקשה ותו שלחן דמשה היכא מנח ליה ועוד מאי מקשה התם ותו כהנים היכי הוו עיילי וק"ל ועוד מאי מקשה התם צ"ט א' אלא למ"ד מזרח ומערב מכדי שולחן כמה משוך מן הכותל ב' אמות ומחצה ואמה דידיה וב' אמות ומחצה דביני ביני ואמה (דידיה כצ"ל) וב' אמות ומחצה דביני ביני ואמה דידיה אשתכח דקאכיל שולחן פלגא דאמתא בדרום יעו"ש ולר' יהודה מאי קושייא. וע"ע בבא בתרא צ"ט ב' דקא חשיב משפת כרובים ולמעלה. והא התם הכרובים היו כלי ומ"מ חשיב שם רק כ' אמות עליהן והא הוי פחות עשרה טפחים וע"ע שבת צ"ב א' דכל הסוגייא אזיל אליבא דר"מ (אף די"ל דלרבותא נקיט אף אליבא דר"מ דס"ל באמה בת ששה מ"מ הוי למעלה מעשרה) וע"ע פסחים ק"ט ב' דקאמר דשלחן של מקדש של פרקים היה דאל"כ אמתא באמתא היכי יתיב יעו"ש אלמא דהוי באמה בת ששה ועוד מצאתי ראיה מפורשת מתוספתא דכלים ב"מ פ"ה דאיתא התם וז"ל ר' נחמיה אומר קופות גדולות וחטאין גדולים שיש להם שוליים והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש אע"פ שאין מטלטלין במשתייר בהן וכמה הן אמה על אמה רום שלש שהן שש מאות ארבעים ושמנה טפח ראייה לדבר ממדת השולחן עכ"ל ופי' דבאמה מרובעת יש רט"ז טפחים מרובעות דבטפח העליון יש ל"ו טפחים וכל אמה על אמה יש ששה טפחים ברומו וא"כ ששה פעמים ל"ו הרי רט"ז ובמקוה הוי אמה על אמה ברום ג' אמות הרי ג"פ רט"ז תרמ"ח טפחים מרובעים כל טפח הוא טפח בששה קצותיה. והנה הסימן לדבר שלחן דהוא ב' אמות ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו חתכהו בחציו ותנה חצי על חצי הרי אמה על אמה ברום ג' אמות. ומשמע מזה דהשלחן היה באמת בת ששה ומוכח מכל אלה דהלכה כר"מ (ואף דיש לדחוק דהא דפריך במנחות צ"ב ב' היינו אליבא דמסקינן ביומא נ"א ב' דר"מ ס"ל צפון ודרום הוו מונחין ולדידיה מקשה זה (יעו"ש ביומא ללישנא קמא) אמנם מ"מ מאי מקשה אדרבי הא דילמא כר' יהודה ס"ל אלא ודאי דפסיקא ליה לתלמודא דהלכה כר"מ) וע"ע ירושלמי שקלים פ"ו ה"א פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דר"י ס"ל הלכה כר"מ ור"ל ס"ל הלכה כר"י וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"ל וע"ע בירושלמי סוטה פ"ח ה"נ יעו"ש היטיב ועי' סמ"ג עשין סי' קצ"ו שמייתי ומהפך דברי ר"מ לר"י ודברי ר"י לר"מ יעו"ש וא"כ בפשיטות ניחא דהלכה כר"י לגבי ר"מ (וע"ע בברייתא דמלאכת המשכן פ"ו ופ"ח יעו"ש) וע"ע בעירובין י"ד ב' גבי ים של שלמה ובברייתא הנ"ל פ"ז גם משם ראיה דהלכה כר"מ והבן (שוב מצאתי איזה ראיות ממש"כ בתשובות נוב"י מהדו"ת חלק או"ח סי' קכ"ב יעו"ש היטיב והנראה לענ"ד כתבתי יעו"ש) וע"ע מדרש רבה במדבר ד' יעו"ש היטיב.
לאורך הבית וכו'. שם במנחות צ"ו א' במשנה. לבד מארון דד"ה מודים ביה כדאיתא צ"ח ב' ויומא נ"ד א' ובתו"כ אמור פי"ב וע"ע תוספתא יומא פ"ב ומנחות פי"א ומד"ר במדבר ד' (וע"ע מנחות צ"ט ב' וברש"י שם).
וכן נרות וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א זהו מחלוקת התנאין וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא ב' מזרחיות דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים עכ"ל (ועי' לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין הי"ב מה שהארכתי בזה) והנה הא דפסק רבינו כר' אלעזר ברבי שמעון לגבי דרבי (ועי' בתוס' נדה מ"ה ב' ד"ה אלו דברי וכו' ועי' ירושלמי רפ"ג דתרומות יעו"ש. וע"ע רפ"ב דדמאי וע"ע קדושין ו' א' בר"ן שם) עיין מרן מה שכתב בזה ועיין לעיל בהלכה ח' דברייתא דמגילה כ"א ב' כוותיה דראב"ש יעו"ש היטיב מש"כ להגיה הברייתא דמנחות כמו דאיתא שם במגילה יעו"ש. ומש"כ מרן דמתניתין דמנחות אתי כראב"ש עי' בתוס' שם צ"ו א' ד"ה כל הכלים וכו' ושם צ"ח ב' בד"ה מזרח וכו' ובד"ה מדכתיב וכו' שכתבו דסתם מתניתין אתי כרבי יעו"ש וע"ע בתו"כ אמור פי"ז ובקרבן אהרן שם וע"ע לקמן בהל' תו"מ שם הי"ג יעו"ש היטיב וע"ע בלח"מ פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"ד מה שהניח דברי רבינו בצ"ע דגבי שולחן פסק כרבינו ולגבי מנורה פסק כראב"ש יעו"ש והנה לפי דעת מרן ניחא וגם לפי מש"כ דסמך על הברייתא דמגילה ועל הספרי והיינו דווקא במנורה ולא בשולחן וא"כ אתי שפיר ההבדל שבין מנורה לשולחן וע"ע בנוב"י מהדו"ת חלק או"ח סי' קכ"ב מש"כ בזה יעו"ש היטיב. אבל באמת אין צריך כלל לזה דהא בשולחן איתא סתם משנה דממזרח למערב קאי אבל במנורה לא איסתימא והבן (רק בתמיד איסתימא כרבי וכמש"כ הראב"ד ועל כרחך צ"ל הטעם כנ"ל ומש"כ הנוב"י דלא מצא מאחד נושאי כלי הרמב"ם שהרגיש בזה במחילת כבוד תורתו הרמה אישתמיטתיה להלח"מ הנ"ל מש"כ בזה) וע"ע בתוס' שמביא בשם הירושלמי שמהפך דברי ראב"ש לרבי יעו"ש ואולי כן היה גי' רבינו ועי' בברייתא דמלאכת המשכן שקני מנורה היו מכוונין כנגד רחבו של שלחן יעו"ש והיינו כרבינו ודו"ק ועי' ברדב"ז סי' תתקמ"ה יעו"ש היטב.