הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק א · הלכה ו
מזבח לעולה וכו'. מבואר מכאן דהמזבח היה כלי ולכאורה הוא נגד הש"ס דזבחים כ"ז ב' דקאמר התם זה רצפה וזה כלי שרת יעו"ש (עי' כתובות ק"ו ב') וע"ע זבחים ס' א' יעו"ש היטיב דמבואר שם דמזבח העולה היה בנין ולא כלי אמנם לפי שבמשכן היה כלי לכן כללו רבינו בכלל הכלים וכן בשילה ובנוב וגבעון היה של נחשת חלול כדאיתא שם ס"א ב' (ודע דהא דמקשה התם על מאן דס"ל דשל שילה ושל נוב וגבעון היה מזבח של אבנים ומקשה עליו מהברייתא דסדר עולם פט"ו (וכ"ה בתו"כ ויקרא פ"ה) דאש של מעלה לא נסתלק מהמזבח שעשה משה עד שבא שלמה יעו"ש דמוכח מזה דהמזבח של משה עמד עד בנין ביהמ"ק בירושלים ולמה לא הקשה מהא דכתיב במלכים א' ח' כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וגו' די"ל דהתם הפי' כר' יהודה דזבחים ס' א' דה"פ דמזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת אע"ג דגם לפ"ז על כרחך מוכח דמזבח שהיה בנוב וגבעון על כרחך היה של נחושת מ"מ כיון דהפסוק על כרחך לא מיירי במזבח נחשת דווקא א"כ י"ל דמיירי ג"כ במזבח שעשוי תחת מזבח הנחושת. א"נ דאף מעיקרא ידע מזה דהכתלים היו של נחושת אותו שעשה משה רק דר"ה ס"ל דמילאו את חללו באבנים והכי מוכח ממאי דמשני הוא דאמר כר' נתן יעו"ש משמע דפליג על הך דסדר עולם דלר' נתן ע"כ נסתלק האש מגגו שעל מזבח הנחושת והונח על האבנים ולכן ממלכים אין ראיה דלא כוותיה והוצרך להקשות מהך דסדר עולם. אבל כ"ז דחוק ובאמת בפשיטות לק"מ די"ל דאף שלא נגנז מזבח שעשה משה מ"מ י"ל דבשילה ונוב וגבעון לא שימשו בו ואותן המזבחות דשילה ונוב וגבעון פשיטא דלא היו יכולין לקובען בבית הבחירה כיון דהיה של בנין משא"כ הך של משה שפיר היה יכול לקובעו בבית הבחירה לכן קאמר דקטן היה מהכיל וע"ע תוס' זבחים נ"ט ב' בד"ה והלא כבר וכו' ויש לעיין קצת.
משוך לדרום וכו'. לדעת רבינו צ"ל דהיה המזבח בדרום רק שהיה אוכל שבעה אמות בצפון כמבואר לקמן פ"ה הט"ו והכבש שהיה בדרום המזבח כמבואר במדות פ"ג מ"ג ובזבחים ס"ב ב' ושם נ"ג א' יומא ט"ו ב' ושם נ"ט א' וע"ע סוכה מ"ח ב' ושם נסמן ועוד דוכתי טובי והיה הכבש ע"כ נגד האולם ג"כ דמכותל אולם הדרומי עד כותל העזרה היה י"ז אמות וחצי דכל העזרה היה רחבו מאה ושלשים וחמש כמבואר לקמן סי' ה' סעי' י"ג ורוחב האולם היה מאה אמה כמבואר לקמן פ"ד הט"ו יעו"ש א"כ היה החמשה אמות האחרונים הדרומיים של הכבש משוך מן האולם לדרום אבל חמשה ועשרים אמות היה כנגד האולם והיכל ט"ו אמה נגד מה שהיה האולם עודף מכל צד על רוחב ההיכל כמבואר לקמן [פ"ד ה"ה] ועשרה אמות נגד כותלי ההיכל וא"כ על כרחך צ"ל מש"כ משוך לדרום קאי על הכבש וה"ק שהיה לדרום המזבח.
ומקומו וכו'. משוך לדרום וכו'. היינו ג"כ לדרום המזבח אע"ג דרבינו דפסק דכל המזבח בדרום קאי לבד שבע אמות שהיה לצפון וא"כ היה יכול להעמיד הכיור אחר השלמת שנים עשר אמות מהמזבח מצד הצפון ואף אם נימא דאולם והיכל חדא קדושה הואי (עי' לעיל ה"ה ד"ה ושלשתן) מ"מ היה יכול להעמידו בסוף י"ז אמות כמבואר כ"ז בזבחים נ"ט א' כבר נתעורר בזה הלח"מ לקמן פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"ח סעי' ח' יעו"ש מש"כ בזה. והיה אפ"ל דלהכי פסק רבינו דהכיור היה עומד משוך מן המזבח לדרום משום דס"ל דאסור לכנוס שלא רחוץ ידים ורגלים בין האולם ולמזבח עיי' תוס' זבחים נ"ח ב' ד"ה הא מני וכו' יעו"ש היטיב אבל לכאורה לא משמע כן לקמן פ"ז ה"כ יעו"ש היטיב ושם יבואר אי"ה עוד מזה יעו"ש היטיב (ועי' בברייתא דמלאכת המשכן פי"א דאיתא שם מזבח הזהב עומד באמצע העזרה וכו' ט"ס וצ"ל מזבח הנחושת וכו').
משוך מבין וכו'. הכי מבואר ביומא ל"ג ב' ומפיק ליה מקרא מדכתיב ואת המנורה נוכח השלחן אלמא דלא מפסיק מידי בינייהו (וזה כוונת התוס' יו"ט במש"כ בצורת הבית בסוף מדות (במש"כ פרטי הבנין באותיות) וז"ל בסי' נ"ו המנורה בדרום משמאל הנכנס ושלחן מימין ומזבח הזהב משוך מבין שניהם לחוץ ככתוב בתורת משה עכ"ל כוונתו על פסוק זה) ועי' בתוס' ישנים ביומא שם שכתבו על מאי דפריך ולוקמה בהדייהו שכתבו וז"ל משמע שיש למזבח להיות עומד ביניהם מדפריך ונוקמי להדייהו ולא פריך ולא נוקמיה התם כלל וצ"ע מנלן דאית ליה לאוקמי בהדייהו עכ"ל ולא זכיתי להבין קושייתם והא כתיב שמות מ' ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה מחוץ לפרוכת וישם את המנורה באהל מועד נוכח השלחן על ירך המשכן נגבה וישם את מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרוכת אלמא מדלא קבע לו מקום לא צפונה ולא נגבה אלמא דבאמצע היה קאי ועי' בשמות ל' פירש"י שם בפסוק ו' לפני הפרוכת שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום ת"ל לפני הכפרת מכוון כנגד הארון מבחוץ עכ"ל וא"כ לכאורה קושייתם לק"מ. וע"ע לקמן פ"ג הי"ז יעו"ש היטיב, וצ"ע אמאי השמיט רבינו הא דהשלחן היה רחוק שתי אמות ומחצה מהכותל הצפוני וכן המנורה היתה רחוקה שתי אמות ומחצה מן הכותל הדרומי כמו דאיתא ביומא שם ובמנחות צ"ט א' וצ"ע בזה. ועי' בתוספתא פ"ב דיומא וז"ל נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין מזבח הזהב ולמנורה והמזבח לפנים ממנו שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח הזהב ממוצע בנתים כנגד שני בדי ארון ומשוך כלפי מזבח וכולם היו נתונים מחצי הבית ולפנים עכ"ל והנה התוספתא זו אין לה פתר איך קאמר והמזבח לפנים ממנו הא אדרבה המזבח משוך לחוץ והנה הא אפשר ליישב ולדחוק לומר דה"ק והמזבח. לפנים ממנו שולחן נתון בצפון. ר"ל ולפנים מן המזבח לצד פרוכת מצפון הבית היה עומד השלחן.
והנה הגר"א בהגהותיו מחק כל אלו התיבות והמזבח לפנים ממנו וה"ג עד שנמצא עומד בין המזבח הזהב ולמנורה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר בין השלחן ולמזבח וי"א בין שלחן לכותל שלחן נתון בצפון וכו' יעו"ש היטיב והמפרש כתב וז"ל והמזבח לפנים ממנו ל"ג בנוסחת הגר"א וי"מ שהמזבח היה משוך לפנים מן המנורה ועי' תוס' זבחים פ"ו ב' ושם מבואר עכ"ל ולא ידעתי מה הוא סח. ומש"כ עוד בתוספתא מזבח הזהב ממוצע בנתים כנגד שני בדי ארון ומשוך כלפי מזבח אין לו שחר כלל ובנוסחת הגר"א איתא משוך כלפי הקה"ק והוא תמוה יותר דאדרבה היה משוך כלפי חוץ (ועי' תו"כ אמור פי"ז פרשה י"ג) וכן הגיה המפרש באמת ונכון הוא (ותמיהני אמאי לא העיר בדברי הגר"א התמוהים) ולענ"ד נראה להגיה ומשוך כלפי מזרח והיינו כלפי חוץ. א"נ האי כלפי המזבח היינו כלפי מזבח הנחושת וס"ל כמ"ד מזבח העולה ממוצע ועומד באמצע. סוף דבר דברי הגר"א בהגה"ה הזאת לית לה פתר.
ואשר אחזה עוד להוסיף להפליא על התוספתא שבריש דבריה איתא משליש הבית ולפנים ובסופה תני וכולם היו נתונים מחצי הבית ולפנים וע"כ רישא קחשיב גם קה"ק בכלל ובסיפא לא קחשיב עי' מנחות צ"ח ב' וצ"ל דתברה מי ששנה זו לא שנה זו. וצ"ע בזה. וכזה איתא בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג וז"ל תני מזרח ומערב היו נתונים דברי ר' אליעזר בן יעקב ר' שמעון אומר צפון ודרום היו נתונין מ"ד מזרח ומערב ניחא כולהון ראויין לשירות ומ"ד צפון ודרום נמצא שלחן בדרום ומנורה בצפון והא תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה כלפי הצפון ומנורה כנגדו בדרום מזבח הזהב היה נתון באמצע הבית היה חולק את הבית מחציו ולפנים משוך קימעא כלפי חוץ וכולהון היה נתון משליש הבית ולפנים עכ"ל אלמא דמתחלה נקט מחציו ולפנים והדר נקיט משליש הבית ולפנים ועיי"ש בקרבן העדה ובפי' מהר"א ובתוס' מנחות צ"ט א' (ודע דהא דאיתא בירושלמי והא תני וכו' הוא טעות וצ"ל תני והוא ענין בפ"ע) והנה מה דאיתא בירושלמי כולהון ראויין לשירות. פי' מהר"א [מפולדא] דה"ק דאף מאן דס"ל על של משה לבד היה מסדרן מ"מ בעינן דכולהון יהיו ראויין לשירות וכולם יהיו בצפון אבל למאן דס"ל צפון ודרום מונחין יקשה הא הוי שלחן בדרום (ומאי דמסיק ומנורה בצפון אפשר דל"ג ליה וכן הקרבן העדה מחקו) והגר"א גורס שם כן וז"ל מ"ד מזרח ומערב ניחא כולהון לצפון (ול"ג ראויין לשירות) אבל הא דמנורה בצפון לא מחק ואולי משום דמ"ד דצפון ודרום היו מונחין ס"ל דמנורות היו ג"כ מצפון לדרום כדאיתא במנחות צ"ח ב' והיו י"א מנורות וס"ל דכל מנורה היתה רחבה אמה לערך (והש"ס דידן דלא מקשה התם ממנורה אפ"ל משום דלא נאמר בתורה מדת רוחב המנורה) ועוד הגיה הגר"א וגריס כך מזבח הזהב היה נתון באמצע ומשוך כלפי חוץ וכולם היו נתונין משליש הבית ולפנים יעו"ש היטיב וצ"ל כי היה קשה לו רישא לסיפא וכמש"כ למעלה לכן מחק מה דנקט היה חולק את הבית מחציו ולפנים יעו"ש היטיב דמשמע דהיה נתון בחציו רק גורס דמשליש הבית וקחשיב קה"ק ג"כ בכלל ומאי דנקט למעלה בשלחן דהיה נתון מחצי הבית ולפנים לאו באורך ממזרח למערב קאמר רק דקאי על חצי הרוחב מצפון לדרום ואומר דהיה נותנו מחצי הבית ולפנים כלפי צפון משוך שתי אמות ומחצה מן הכותל (ומהר"א פי' דהא דקאמר היה חולק את הבית היינו ברוחב יעו"ש וצ"ע כיון דעומד באמצע הבית והיה חצי אמה ממנו בדרום וחצי אמה ממנו בצפון א"כ אינו חולק את הבית ברחבו רק צ"ל שקצה המזרחי שלו שהיה עומד בכלות חצי אורך הבית ממזרח למערב והקרבן העדה פי' באמצע הבית כמו שפירשתי אמנם גם זה אינו מוכרח וי"ל באמצע הבית היינו ברוחב מדרום לצפון וכמו שפי' מהר"א ואח"כ אמר ענין בפ"ע היה חולק את הבית מחציו ולפנים והיינו באורך הבית ממזרח למערב וכנ"ל).
ודע כי להתוס' במנחות איכא גירסא אחרת וז"ל מ"ד מזרח ומערב כולהון ראויין לשירות ומ"ד צפון ודרום נמצא שולחן בצפון ומנורה בדרום. ואינו קושייא כמש"כ כל המפרשים דא"כ חסר התירוץ רק בניחותא קאמר וה"פ למ"ד מזרח ומערב וכמסקנת הש"ס דמנחות שם א"כ גם השלחנות הצפוניים היו רחוקין שתי אמות ומחצה מן הכותל וגם שם היו מסדרין אבל למ"ד צפון ודרום היו מונחין וא"כ על כרחך שלחן הצפוני היה עומד סמוך לכותל הצפוני בלי שום פירוד ביניהם וא"כ לא היו יכולים לסדר על שולחן הצפוני וע"כ לא היו מסדרין רק על של משה לבד וע"ז קאמר דמנורה בדרום ור"ל בדרום ממש ואע"ג דבמנורה לא נפק"מ מידי בא לאפוקי דלא נימא דהיתה עומדת רחוק מן הכותל שתי אמות ומחצה דומיא דשלחן דילפינן מנורה משולחן וע"ז קאמר דרק מנורה של משה היה עומד ברחוק מן הכותל ולא מנורות הדרומיים יעו"ש היטיב. וזה מה שרצינו לבאר בזה.
ע"כ לישראל וכו'. כתב מרן הכ"מ מהא דאיתא במדות (פ"ב מ"ו) ראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים. ויש לעיין הא אינו משמע מזה רק הא דמחלקין בין ישראל לכהנים והוא גבול אחד ולא משמע כן מלשון רבינו שכתב דעושין שני גבולין לישראלים לחוד ולכהנים לחוד ועוד הא רבינו לא ס"ל דעושין פספסין רק לקמן נ"ו ה"ג כתב וז"ל ומהלך כל עזרת ישראל בשוה ועולה ממנה לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה ועליה דוכן יש בו שלש מעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה נמצאת עזרת הכהנים גבוהה על של ישראל שתי אמות ומחצה עכ"ל אלמא דפסק כר' אליעזר בן יעקב דשם לא היה פספסין רק דזה היה ההבדל ומעזרת נשים לשל ישראל היה ג"כ הבדל שהיה מפסיק גובה ביניהם מז' אמות ומחצה והיו עולין לה בט"ו מעלות כדאיתא שם במשנה ה' וברבינו שם סעי' ב' (ועוד דשם היה מחיצה מפסיק בין עזרת נשים לעזרת ישראל) ואולי אפ"ל כי גם כוונת מר"ן לזה ולא הביא המשנה זו רק דאפי' אליבא דת"ק דלא היה עזרת הכהנים גבוה משל ישראל מ"מ היו עושין היכר וכ"ש לראב"י דוודאי היה היכר. ואני בעניי לא זכיתי להבין לישנא דרבינו דקאמר עד כאן לישראל ועד כאן לכהנים ובשלמא לישראל אתי שפיר דישראל לא היו רשאין ליכנס לעזרת כהנים רק בשעה שהיו צריכים לסמיכה לשחיטה ותנופה כדאיתא לקמן פ"ז הי"ט אבל לכהנים לא היה מחיצה שלא יהיו רשאים ליכנס לעזרת ישראל ואין לומר דכוונתו דהיה מחיצה גם בין האולם ולמזבח דמשם ואילך לא היו רשאין בע"מ ופרועי ראש וקרועי בגדים ליכנס שם כמו דאיתא לקמן פ"ז ה"כ והא באמת לא היה שם גבול מפסיק רק המזבח גופיה היה המחיצה כדאיתא ביומא מ"ד ב' יעו"ש היטיב וזה ל"צ להאמר. וצריך לדחוק דה"ק דעושין גבול בין עזרת נשים לשל ישראל דעד כאן לישראל. דמכאן ואילך אינם רשאים ליכנס רק ישראלים הטהורים מכל טומאה דבעזרת נשים מותר טבול יום ליכנס מן התורה כדאיתא שם סעי' י"ז. ועד כאן לכהנים ר"ל מעזרת כהנים ואילך לא הותר ליכנס רק לכהנים לבד. ואף כי הלשון דחוק עם כל זה שבקינן דהוא דחוק ואוקמי אנפשיה. א"נ ה"ק דמלמעלה למטה קחשיב וה"ק עד סוף עזרת כהנים מהיכל ואילך לא הותר רק לכהנים ומכאן ואילך עד סוף עזרת ישראל הותר לישראל ג"כ.
צרכי המקדש וכו'. כמו שיתבאר אי"ה בפרק ה' יעו"ש.